|
2/11/2006 19:39
|
נטוש
|
מאת:
|
|
לנו קרה אותו הדבר בדיוק!
|
כותרת:
|
אני כל חיי חלמתי על כלב ולא קיבלתי, אמא שלי נהגה תמיד לומר לי "כשתתחתני תגדלי איזו חיה שאת רוצה, אפילו תנין באמבטיה :))
ואכן כשהתחתנתי התחלתי לשגע את הבעל שאני רוצה כלב. גרנו אז בקראוון עם חצר די קטנה אז חיפשנו כלב שמתאים לחצר אבל לא "סוס" בקיצר, מצאנו כלבה מקסימה ,הסקית מעורבת בלברדור ממש מתוקה. ראיתי מהתחלה שהיא טמפרמנטית אבל אמרו לנו שזה בגלל שהיא גורה וזה יעבור לה ושאחרי העיקור הם מאוד נרגעים. אבל זה לא עבר לה, כל פעם כשהייתי חוזרת הבייתה הייתה קופצת עלי וממלאת אותי בבוץ ואי אפשר היה ללכת איתה לטייל בלי שהיייתה מושכת בחבל ועוד קופצת על אנשים ברחוב (בעיקר על ילדים שנורא נבהלו)
אז אחרי תקופה קצרה נמאס לי ממנה (מה שהביא את הבעל למסקנה שאמא שלי צדקה שלא קנתה לי כלב) ודווקא הבעל אהב לשחק ולהתפרע איתה. אה, ולא ציינתי שהייתה נובחת בלילה וכל השכנים שנאו אותנו..ואם הכנסנו אותה הייתה עושה חורבן (הכי אהבה לקרוע נייר טואלט /עיתונים ולפזר בבית..)
האמת שמתתי למסור אותה אבל השתפנתי.
הבעיה נפתרה כשאיילת השחר נולדה, הבעל גם כבר בקושי התייחס אליה והיא ברחה והצטרפה ככל הנראה ללהקת כלבים (יש הרבה באזור שלנו) אני מקווה שטוב לה, תכלס הכלבים האלה בלהקות נראים לי תמיד נורא מאושרים (למרות שלא הייתי רוצה להיתקל בהם לבד בלילה ואני לא מפחדת מכלבים)
אבל.. עיצה בשבילך נסי לחפש לכלב משפחה שגרה במושב שתשחרר אותו, אולי אפילו שווה לבדוק שהוא יהיה כלב שמירה אם הוא גדול (כלבי שמירה לא צריכים באמת להיות תוקפניים אלא רק להראות כאלה..) כלב של רועה צאן וכד'.
בהצלחה..
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
