תודה גילי, עכשיו זה ברור, לא, אנחנו מאוד תומכים. כשבורח לו אנחנו לא מגיבים. אוספים בשקט מחליפים ועוברים הלאה, זה עוזר בהחלט. בהתחלה אמרנו לו שיש סיר ונורא עשינו עניין אמנם בלי לכעוס אבל עניין. מאז שאנחנו שקטים עם נושא הצרכים יש שיפור עצום. אנחנו לא משווים אותו לאף אחד ומאפשרים לו להיות ילד. הוא מקבל המון אמפטיה והקשבה. יש אבל משהו שאמרת שמעורר מחשבה, הנושא של מה אנחנו דורשים מעצמנו.. שנינו מאוד פרפקציוניסטים. אכן אנחנו אולי אובר עסוקים באיך לשפר את המצב, אני שואלת את עצמי מדי פעם אם זה לא יותר מדי "להיות מושלמים". אוף כבר לא יודעת מה נכון
|
תוכן התגובה:
|