את נשמעת מוצפת לחלוטין... גם ההריון הזה, שמלא כרגע בחששות וגם נשמע שדברים נוספים פתאום צפים ועולים. האבל של העובר בהריון הקודם, פתאום עולה ופורץ, תחושת האובדן והפחד לחוות את מה שהיה, זכרון הלידה הראשונה הקשה. הכל נכנס לסל אחד...
ובכן, תבכי כמה שאת צריכה, תוציאי, תבכי שוב ושוב, דברי על מה שעובר עלייך, על הפחדים, על העצב והאבל, הרצון והכמיהה. אני מאמינה שמותר וצריך להוציא ולדבר.
רק זכרי שאינך ב"גיל מחורבן", את בגיל טוב, לפני פחות משבעה שבועות נכנסת להריון , כך שאת עדיין פורייה, וגם אם חס וחלילה יסתיים ההריון הזה, עדיין את יכולה להרות וללדת!!!
עולה מדברייך כאילו את מרגישה שזהו "עונש", מחיר שעלייך לשלם על החלטות העבר. בבקשה ממך- אל תרגישי כך!!!! זהו לצערנו, דרכו של הטבע, אינך אשמה במהלך ההריון! (ושום דבר עדיין לא סוף פסוק).
מאחלת ומתפללת שהכל יהיה בסדר ושהילד שלך,יגיע בשעתו ובזמנו.
אל תתייאשי. הבכי והוצאת הכאב משחררים מאד. את יכולה לצאת מזה מחוזקת.
מקווה לבשורות טובות ואשמח אם תעדכני מה שלומך.
חיבוק מאי שם.
|
תוכן התגובה:
|
