קודם כל שמחה בשבילך שהלכת. נראה לי חשוב לנפשך ולילדיך. כל פעם מדהים אותי מחדש שזה קיים בעוד משפחות. אצלינו 3 מארבעת ילדיו של אבי לא מדברים איתו, ואני ממש לא יכולה להאשים אותם- אחת מהן הכריזה שלא תבוא להלוויה. הדבר היחיד שמחזיק אותי עדיין ב"קשר" הוא סוג של רחמים מהול ברגשות אשם ובן זוג שאומר לי שאני צריכה את התיקון הזה בשביל ילדיי, שבזה שאני מצליחה לסבול אותו אני מעבירה מסר לילדים שלי. אז חזקי ואמצי, טוב שהלכת, זה יאפשר לך להתמודד עם הפרק הזה טוב יותר...
|
תוכן התגובה:
|