אכן הילד המרביץ נמצא במצוקה וסביר להניח שכל יום שעובר ללא טיפול הוא אומלל יותר מקורבנותיו. אכן על הגננת לקבל יעוץ מקצועי ואיזשהי הסתכלות בגן ע"מ להבין את מקור התוקפנות של הילד. אני הייתי מציעה לבני לשמור מרחק ובנוסף גם מסבירה לו שהילד התוקפני נמצא במצוקה ויש לעזור לו. אפילו אם הוא לא מבין את זה לעומק, לבטח יבין את רוח הדברים, אני מוצאת שילדים לומדים המון מסיטואציות כאלו. כשבני נכנס למסגרת לראשונה הוא חטף שריטות ונשיכות לרוב וגיליתי שאני סובלת מכך הרבה יותר ממנו, ברגע שאני הראתי שאת נפש הוא התחיל להתרגש מכך בעצמו, מה שלימד אותי כמה הם יותר קלילים ובריאים מאיתנו.
אח"כ הוא עבר לגן חדש ובחודש הראשון בעקבות לידת אחיו הוא ממש נלחם על מקומו והתחיל לנשוך ואני מדברת על ילד מלאך מתוק וטוב לב שלא הראה שביב סימני תוקפנות קודם לכן. לפתע הוא הפך להיות כריש. מהר מאוד הכנסתי יועצת התנהגותית לגן בהסכמת הגגנת ועל חשבוני ואחרי שעה של התבוננות היא נתנה הדרכה לצוות איך לנהוג ולשמחתי הרבה תוך שבוע התופעה נעלמה. לעתים שינוי קל בגישה והרבה תמיכה ריגשית בילד התוקפן משנה את התמונה במהירות. בנוגע ללמד ילד להחזיר? אני חושבת שזאת טעות שנובעת מפחד וניתן ללמד ילד להביע את התנגדותו ,להתרחק ולשמור על עצמו מבלי לפתח אצלו יצר תוקפני או נקמני. הרבה שמחה, רותי
|
תוכן התגובה:
|
