28/12/2006 14:18
|
רונה
|
מאת:
|
דורית ואורי
|
כותרת:
|
תשמעו כל אחד והשקפת עולמו. ההתקפות שלכן נובעות מהפחדים שלכן, פחדים שאני באופן אישי לא מכירה.
אני בטוחה שיש עוד דברים בחיי שעשיתי ואני עושה שבגללם תקראו לי נאיבית (בדיחה גרועה למי שמכיר אותי) חסרת אחריות או טיפשה...זכותכן אבל מי שם אתכן לשופטות?
לפעמים בחיים צריך לקחת אחריות על מי שאת ומה שאת רוצה בחיים. אני באופן אישי לא חיה את חיי בגישת ה "לי זה לא יקרה" אלא בגישה שאני קובעת ומנווטת את האירועים בחיי כשלצידי האיש שלי שקובע ומנווט יחד איתי ומאזן אותי כשצריך.
אני שמתי מבטחי קודם כל בתחושתי האישית לגבי התקדמות הלידה. הרגשתי את הגוף שלי רוקד את הטנגו שלו עם עומר והאמנתי בתחושה שלי שהיתה כל כך חזקה יותר ומוחשית מאשר במוניטור. כן, סמכתי על יכולתי ללדת כי זה מה שהטבע ברא גם בלי מכשירים ובעיקר- סמכתי על האיש שידע להחליף צד כשצריך מתוך שיקול דעת נטול אמוציות ומתוך ראיה סובייקטיבית של התמונה כולה.
וזה בדיוק מה שקרה.
יש גם את דעתי שלי על הכסת"חים הידועים לשימצה בחדרי לידה אבל זה לדיון אחר. כמו שגילי אמרה זה לא שאני חסידת הלידות הטבעיות... זה ממש לא המקרה.
העובדה היא דרך אגב שלמרות ועל אף עומר יצא בריא ושלם בלי שומדבר שמחזק את האיומים והחששות של הרופאים. רופא הילדים אף אמר שרב העוברים חווים ירידת דופק בשלב הלחיצות וזה לא בהכרח מעיד על מצוקה ובטופס סיכום לידה היה כתוב שעל עומר לא ניכרו סימני מצוקה כלשהם..
אם מבחינתכן הצוות הרפואי הוא זה שיודע הכי טוב זה בסדר- אני לא מרגישה ככה ואף פעם לא הרגשתי ככה . המון פעמים בחיי קיבלתי המלצות רפואיות לגבי, לגבי ירדן ולא חשבתי שהן נכונות והסתבר שזה נכון.
בכל מקרה.. איש איש באמונתו יחיה. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|