המון תודה על התגובות החמות שלכן. שוב נדמה לי שאנחנו מכירות כבר מזמן (גם בזכות כרמית שיודעת את ה user name הפרהיסטורי שלי)
ולרותי: כן וכן. זאת אומרת, בקשר לנקודה הראשונה: הרי לא סתם כולנו כותבות בכותרת "סיפור הלידה שלי" - כי בכל לידה אנחנו הרי נולדות גם. בלידה הראשונה נולדת מכל אשה אמא יחד עם התינוק, ובלידה השניה... אני עוד לא יודעת, אבל ברור לי שדרומית ללידה הייתי שונה מאשר צפונית אליה. ואני באמת מאמינה שסיפור הלידה שלי התחיל להרשם בזמן שישבתי מול המסך וקראתי סיפורי לידה של אחרות, ואפילו באופן מודע איחלתי לעצמי את היכולת לאמץ משפטים מסוימים שקראתי בהם. הסתמכתי על הסיפורים האלה כמקור כוח ללידה שלי, הם הוכיחו לי את קיומו של הרצף האדיר, של ההמשכיות, רצף שצריך רק להכנע לו כדי שהכל יהיה בסדר, ולכן גם התגובה של אמא אחת נכנסה לי ישר ללב - כי היא אמרה: הצלחתי. ובקשר לנקודה השניה: קשה לי להסביר, אולי זה האופי שלי, אולי זה הגודל הפיזי של ההריון שאפשר לי לתפוס את המקום שלי בבית החולים בלי להצטער או להתאפק, כי מי יכול לעמוד מולי עם הכרס הזאת? ואולי זה היה המקום עצמו (מבנה חדש עם מסדרונות רחבים, עו לא ממש מאויש כולו), ואולי זו הסביבה האנושית התומכת כל כך שהתמזל לי לקבל שם. אבל נכון - ניסיתי להכניס את הסביבה לסיפור הלידה שלי, ריהטתי אותו לטעמי, ולא להפך.
|
תוכן התגובה:
|