לפעמים סבתא היא הפתרון. היה לי מטופל אחד כזה, שרק סבתא יכלה להרגיע. חוץ מזה, אני מאמינה בלתת לגיטימציה לבכי. הרי מדידת ראש אינה סבל בל יתואר, אבל גם לא תענוג גדול, שאדם זר, ועוד במקום שבו חוטפים זריקות, שם סרט לוחץ על המוח. מותר לילד להביע את מחאתו, ולנו מותר להבין אותו ולאפשר לו להביע. את לא יכולה לצפות לפציחה בנאום חוצב להבות, בייחוד מהקטנה. ילדים מביעים כעס, כאב וגם סתם אי נעימות, בבכי או צעקות. ואנו, המבוגרים יכולים לעמוד בזה ובכך לשדר לילד, שמותר להביע רגשות ואמא-אבא לא יתמוטטו! כך גם כשהילדה תחזור (אולי) ממסיבה שבורת לב, ותוכל להביע את רגשותיה. אמא-אבא יוכלו להכיל את הרגשות ולא להתמוטט. ולכן הבת תעז אולי גם לשתף אותם. אינני פסיכולוגית דגולה, אבל אמא מנוסה, ועצתי זו נובעת מנסיון הן כמטפלת בילדים והן כאם. ואני מבינה את אי הנעימות הגדולה בהליכה עם ילדה מצווחת לרופא. די בעסה.
|
תוכן התגובה:
|