שהיתה אז בת 9.5 חודשים והיא נשארה אצלנו בבית עם אחותו של בעלי, והיה ממש מצויין - הקטנה היתה שמחה, אכלה וישנה מצויין וצחקה המון. כשחזרנו - היא שמחה לקראתנו והכל היה בסדר.
כבר השארנו אותה בעבר לזמנים יותר קצרים אצל הסבים והסבתות, אבל אז זה היה פחות טוב. בפעם הקודמת שהשארנו אותה אצל הורי בעלי היא היתה בת חצי שנה וכשחזרנו היא לא חייכה אלינו יום שלם וזה שבר את ליבנו ומנע ממני במשך כמה חודשים להשאיר אותה לאחרים.
לגבי חרדת הנטישה, אצלנו זה התחיל בגיל 4 חודשים ועדיין היא פורצת בבכי עז כל פעם שאני יוצאת מהחדר לשניה. אבל אצלה זה יותר להישאר לבד מאשר בלי אמא והיא שמחה להישאר עם אנשים אחרים שהיא מכירה ואוהבת - כמו דודה שלה והסבתות.
עצתי לך, תעשי נסיונות של להשאיר אותה עם האנשים שישארו איתה כשתסעו לאיזה לילה ותראי איך כולם מרגישים עם זה. אני גם חושבת שאם הקטנה שלך תוכל להישאר בבית שלה עם כל הדברים המוכרים שלה כשתסעו, זה יקל עליה, אבל אני לא יודעת אם זה אפשרי במקרה שלך.
מקווה שעזרתי.
|
תוכן התגובה:
|
