|
14/2/2007 07:56
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
|
הדבר הראשון והטבעי ביותר שאת בוודאי עושה הוא לחזק את הילדה. זה חשוב וטוב.
|
כותרת:
|
יחד עם זאת - הקפידי (לצד החיזוקים) גם לאפשר לילדה שלך להתמודד עם בינויות, כשלונות, תסכולים. אל תיישרי לה תמיד את הדרך ואל תחסכי ממנה כל הזמן את המהמורות. אל תחווי יחד איתה ובמקומה את חווית העלבון. זה לא עוזר לה -וזה מקשה עליך ועליה להתקדם ולצאת מתוך העלבון. הייתי גם בודקת אם מדובר בעלבון או בכעס (אלה חוויות דומות לכאורה- אבל שונות מאד. "כדאי" מאד ויעיל יותר לכעוס במקום להיעלב!) ייתכן שאם את מרגישה תסכול כזה, כאב גדול מאד מאד (כפי שאת כותבת) ודאגה לילדה- שגם את חלק מהעניין (כלומר: משפיעה באיזה שהוא אופן על מידת הרגישות וההיעלבות של הילדה ועל עוצמת התגובה שלה). נכון וכדאי לברר את הדברים האלה עם עצמך בצורה מעמיקה יותר - ואולי גם להיעזר באיש מקצוע.
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp drorit100@bezeqint.net e-mail: לתיאום פגישות ייעוץ, הרצאות, סדנאות- טלפון 052-2322420
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|