17/3/2007 03:03
|
ע.פ.
|
מאת:
|
זולגות הדמעות מעצמן - ברח ההמשך.
|
כותרת:
|
אילו תעצומות נפש מוציאים מאיתנו יצורים קטנטנים, כי אנחנו אמא שלהם. את גיבורה גיבורה גיבורה. רק יכולה להגיד לך, מבלי להשוות בכלל חלילה, שגם עם הבכור שלי סבלתי מאוד בהתחלה עם ההנקה. מה זה סבלתי? ראיתי כוכבים מרוב כאבים (תפיסה לא נכונה, שהתפתחה לפציעות מדממות אללה יסתור ופטריה) ובכי, וויי וויי כמה בכי. כשהיה בן 6 שבועות באנו לביקור בארץ. בכיתי לחברה שלי בטלפון, שלחה אותי לד"ר ליבוביץ', שכמובן הצילה. אבל לקח לי כמה חודשים טובים לשחות בזה כמו שצריך. עם הבת שלי - תיקון מהרגע הראשון, מייד לאחר ניתוח קיסרי. מקצוענית אמיתית נהייתי. כאילו לא עברו יותר משנתיים מאז שהפסקתי להניק (אותו). מאחלת לכם המשך אושר ובריאות. את גיבורה אמיתית. עשית לי את השבת עם הסיפפור הזה!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|