דנה - בכל איזור יכולים להיות סיפורים לכאן ולכאן. לא צריך קומץ, מספיק שכן אחד טרוריסט כדי שחייך יהיו גהינום, ואת זה קשה מאוד לצפות. בתק' שגרנו בקולחוז, היה אחד, מטורף. היה מדביק לי ניירות על חלונות הרכב כי לטעמו לא חניתי במקום ראוי. אני הייתי באותה העת במצב רוח קרבי... כך שמידי ערב הייתי עוברת מסירה את המדבקות ומדביקה אותן על הכבישים... (ולא רק את אלו שהיו על הרכב שלי...) יום אחד עמד באמצע הכביש כדי לחסום אותי ונפנף בקלשון. יום אחר מצאתי את הגלגל מנוקב. בשתי הפעמים פניתי למוסדות הקולחוז שיטפלו בחולה רוח. הם טענו שהוא משוגע ואי אפשר לדבר איתו... אחרי תקרית הגלגל לקחתי את רכבו של האיש, נסעתי לעבוד (הוא התמודד עם הפנצ'ר) וכשחזרתי הגשתי תלונה במשטרה. אמרתי שאני חוששת לחיי, ושהחברים בקיבוץ אמרו שהוא מטורף ולכן אין ביכולתם לעשות דבר... עבד. קיבל הוראה להתרחק ממני ומרכושי.
ולגבי ימי הולדת, רונה אצלי זה תהליך זוחל. יומולדתו של גמד הבית תמיד בחורף... מה לעשות... בפעם הראשונה שילבתי חנוכת בית ויומולדת. כמובן עם ארוחת צהריים (כי אנחנ וגרים רחוק ומסכנים נוסעים חצי מדינה וכאלה...) הזמנתי את כ-ו-ל-ם (כולל דודים ובני דודים שלי משני הצדדים, חברים לעבודה סיכמנו בכ80 איש/ה וטף בפעם השניה - הזמנתי לצהריים משפחה מורחבת. הסתכם ב40 - סולידי. בפעם ה3 - שוב צהריים. הזמנתי כרגיל. "על הבוקר" ב11 מתקשרת אחת הדודות שלי (שראתה מה התחזית וקיבלה התקף פניקה) שהם לא יגיעו... (3 מבוגרים ושני ילדים...) קיבלתי ק-ר-י-ז ונשבעתי שאני לא (לא! לא! לא! לא!) מזמינה אלי ליומולדת-צהריים לעולמי-עד! "התרחצנו" באוכל (אחרי שהעברתי לאמא שלי, חברה ואחותי "שאריות" וגם הקפאתי חלק) כמה ימים... שנה אחרי... הזמנתי שוב את כולם ל4 אחה"צ קפה ועוגה. והפעם... הדודים שהבריזו בפעם הקודמת הגיעו ב2 לצהרים(!!!!!). מזל שאמא שלי תקתקה עם האיש איזו ארוחה מגה מהירה ובכמות שתספיק לעוד 5 סועדים. השנה הזמנתי ל5, קפה ועוגה וזה מה שהיה. בלי הפתעות... כ15 איש/ה וטף שלקחו פספורט והגיעו עד מעבר להרי החושך. הגעתי למסקנה שאם אני יכולה להערך ולהגיע לאירועים משפחתיים במרכז, על משפחתי כולל גוליוציודו, זה רק ענין של רצון.
אגב לפני כמה חודשים, במבול הגדול, היה אירוע לאלה שהתקשו לנסוע בשל התחזית. הופתעו מאוד לראות אותנו מגיעים כולל גולי... כנראה שההרים בדרך חזרה גבוהים עוד יותר...
|
תוכן התגובה:
|