1. למנוע מצב שהילד יהיה עייף עד כדי כך שהוא כבר מתחיל להיות עצבני בערב.
2. למנוע מצב שהילד מתקשה להתעורר בבוקר כדי ללכת לגן או לפעילות היומית המתוכננת. (או לא מתפקד טוב בהמשך היום מרוב עייפות)
3. לדעתי לכל אמא מגיע זמן פרטי משלה, וכשהילדים ערים כה מאוחר שחצי שעה אחרי שהם נרדמים האמא כבר נוחתת סחוטה ואין לה זמן משלה בכלל, בעיניי זה גם שיקול.
אצלינו היו תקופות ארוכות (נניח חצי שנה ברציפות) שכל שלושת התנאים האלה התקיימו בצורה טובה מבלי שהייתי צריכה להתערב ו"ללחוץ" שילכו לישון. הם פשוט נרדמו באופן טבעי בזמן שענה על שלושת הדרישות האלה שהצבתי (אצלנו זה בסביבות שמונה וחצי)
פתאום אח"כ צצו תקופות שאחד או יותר משלושת השיקולים האלה התחיל "לסבול" (עקב שעון קיץ, או עקב מזג אויר משתנה, או עקב שינוי ברמת הפעילות הפיזית בגן, או עקב אלוהים יודע מה) ואז התחלתי להיות יותר קשוחה ולדרוש שהגיע הזמן לישון.
ואז נניח אחרי חודש כזה של קצת יותר התעקשות מצדי, שוב הם נכנסו לתלם והחלו להירדם באופן טבעי ומתוך עייפות בצורה שהיתה טובה לכולם.
בקיצר, כמו שהבנת, אני דוגלת בגישה שצריך לבדוק ל-מ-ה בעצם צריך לישון בשעה איקס, ומה אנחנו מנסים להשיג בזה, ואם זה מושג ממילא, ללא סדר יום נוקשה, אז סבבה, ואם הדברים האלה לא בדיוק מושגים, אז כן לדחוף יותר בכיוון של סדר יום נוקשה.
|
תוכן התגובה:
|
