8/4/2002 12:07
|
ענת ב
|
מאת:
|
לימ, צר לי שאין באמתחתי עצות קונקרטיות, ובכל זאת
|
כותרת:
|
כמה תובנות שרכשתי בחיים הקצרים כאמא וכחברה של הורים אחרים במצבים דומים: 1. תמיד-תמיד לבקש ולהתעקש לקבל חוות דעת שניה על כל פעילות רפואית התערבותית. זה מעוגן בחוק זכויות החולה, ויחסוך כאב לב (ואולי גם כאבים באיברים אחרים) בעתיד. 2. האינטרנט הוא יופי של מדיה לחפש קצות חוט ולגבש רעיונות, אבל אין בו תחליף לעיצה מקצועית ואמינה, עם כל הכבוד לנסיונם של אחרים. 3. כל הכבוד על ההתעקשות מול הרופאה! אין ספק שאתם לא נמצאים בידיים הנכונות כרגע, וטוב עשתה הרופאה שהפנתה אתכם לייעוץ אצל מומחה. 4. בדיקה לא נעימה וחודרנית היא לעיתים מחוייבת המציאות, אך שוב, בקשו חוות דעת שנייה על נחיצותה. 5. התקשרי למוקד הטלפוני של "מכבי" ובררי מה "מגיע" לכם. השתמשי באותה אסרטיביות שהפגנת אצל הרופאה, נסי לשוחח עם רופא/ה מחוזי/ת. 6. אם האבחנה שלכם וודאית - נסו למצוא "קבוצות תמיכה" של הורים לילדים במצב דומה, גם לצורך איסוף מידע, וגם לקבלת המלצות על אנשי מקצוע. 7. כשתמצאו את רופא החלומות שלכם, דבקו בו והאמינו בו. כל הורה לילד חולה צריך שיהיה לו איש מקצוע אחד לפחות שאיתו הוא הולך יד ביד. רפואה שלמה!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|