כרגע אתם בחוסר ודאות מוחלט. גם אנחנו היינו בסרט ההורי הלא נתפס הזה ונפגשנו לראשונה בצער גידול ההורים. בטישטוש הזהות בין ילדים להורים.
כמה נקודות צפות לי: דבר ראשון, חשוב לגשת לייעוץ נוסף, לא להסתפק ברופא אונקולוג אחד. כפי שכבר כתבו לך, שווה להתייעץ עם הרב פיהרר, לאמא שלי נתן שם של רופא מומלץ לסוג הגידול הספציפי ובאיזו מחלקה כדאי להיות מטופלים (כולל מומחה מארה"ב). נשמע שנשארתם עם שאלות רבות מדי, עם חוסר מידע וחוסר ידיעה באשר לאפשרויות הקיימות ובאשר לפרוגנוזה.
חוסר הודאות היא איומה, לא נותנת אפשרות להתחיל בתהליך עיבוד הנתונים.
עד שתשיגו רופא לייעוץ נוסף, ממליצה לכם מאד לקבל את כל התשובות שאתם צריכים לדעת אצל הרופא המאבחן. לרשום מראש את כל השאלות ולקבל את כל התשובות!
בנוסף לכך, נשמע לי שמעבר לקושי עם חוסר הידע וקושי ההתמודדות, עולה אצלך התהייה התמידית של, איך דווקא הוא חלה, האיש הטוב הזה, שתמיד עזר לכולם, ועכשיו איך עוזרים לו... זוכרת את המקום הזה, של ההתמודדות הבלתי פוסקת עם מה שמעבר לעובדות היבשות, עם התהייה הפילוסופית...
אגב, מאחר ואביך דיבר על דילמת התאבדות, לדעתי לא כדאי לטאטא את זה, לשים את כל השאלות והפחדים על השולחן, לא לפחד מאמיתות. להעלות הכל ולדבר על הכל. חשוב שיעלה את "מה יקרה אם...". עם הרופא, עם עוס"ית של המחלקה, עם פסיכולוג, עם צוות המחלקה.
שירגיש שהוא יכול לדבר איתכם על האמת שלו, על המקום הכי הכי מפחיד שלו.
נתנו לך כאן כל כך הרבה המלצות על מקומות שאפשר לפנות אליהם, בזמן המדובר אצלנו, עוד לא היתה קיימת הנגישות הזו, כמה טוב שיש היום!
שלבו את שיטות הריפוי ותזונה מתאימה. והרבה אמונה בטוב. פתאום הפרופורציות משתנות... העולם משתנה.
חיבוק גדול ואשמח לשמוע מה שלומכם.
|
תוכן התגובה:
|
