14/10/2007 15:10
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
מאיה מאמוש יקרה, ברכות. ילדת אנאסיסטד
|
כותרת:
|
כיאה וכיאות. חבל שהמילים אותן שמעת לפני צאתו של בנך לאור העולם היו "הראש שלי מתפוצץ כבר מרוב הצעקות שלך". את חייבת לכתוב לליס. ולנו, מי זו המתוקה? אוף. אוף. אוף.
טוב, מזל שהלידה שלך היתה אינסטנקטיבית לחלוטין, וחגגת את מלא חושייך כך שלא נשאר לה הרבה להרוס.
ביום הפתוח/מיונים שערכנו סיון אהובה ואני בשבוע שעבר לקורס הדולות והמדריכות הממשמש שלנו, נתבקשה כל אחת לספר על עצמה בכמה מילים. הראשונה בסבב פתחה, איך לא, בגרסה מקוצרת מאד של סיפור הלידה שלה.
האשה הצעירה והנחמדה הזו תיארה איך בנתה לעצמה דולה בסוף ההריון, פשוט הכשירה את חברתה או בת משפחתה, אני לא זוכרת. והדולה הזו היתה לה מצוינת ומה שריגש את כולנו ברמות היה שהיא סיפרה (כשהקטנטן בן שלושה חודשים בזרועותיה) זה שהדולה האנד מייד שלה, שניות לפני שילדה אמרה לה: הי, את יולדת, תזכרי לשמוח! פשוט הזכירה לה לשמוח. איזה יופי.
מזל שבאת כל כך חזקה ובטוחה בעצמך ומחוברת לאינסטינקטים. לא היה כל כך רע לו במקום להתלונן היתה מזכירה לך לשמוח. אך כפי שזה נשמע השמחה היתה כבר בתוכך ובשפע.. ברכות ושפע חלב ופוסט קל. ואנא תכתבי להם. זה לא ייתכן..
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|