19/3/2001 17:25
|
אמא
|
מאת:
|
אין לי מילים, רווית. אני פשוט יושבת כאן ובוכה
|
כותרת:
|
בוכה מול המסך לנוכח גדולתו של הרגע, בוכה עליך וגם קצת עלי, נפעמת מהכוחות שגילית ומתחשבנת עם עצמי על אלה שאני לא. משפט אחד בכל הדבר המדהים שכתבת כאן איננו נכון, רווית: ארז ראה אותך בגדולתך, ועוד איך!אני מבינה בדיוק על איזה "שפל" את מדברת, אבל את היית גדולה. היית ענקית, חזקה, אמיצה, נחושה במידה מעוררת הערצה. כאן המקום להגיד שאני לא חושבת שמוכרחים להיות אמיצים, חזקים וכו' - זה בסדר גמור בעיניי גם להיות חלשה ומפוחדת, אם זו הבחירה שלך. אבל אין לי מילים אל מול תעצומות הגוף והנפש שתיארת כאן, ואני מקווה שהצלקות הגופניות והנפשיות יגלידו ותישאר רק הידיעה שיש לך תינוקת, שאת אמא נפלאה, ושמעתה ואילך ולעולמים את אמא "בנוסח פרנק סינטרה": you definitely did it your way!!! מאחלת לך אושר גדול, והולכת לחפש לי טישו, שימותו הציניקנים
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|