ואני חשבתי כבר בלידה הראשונה, שאם אני אדע ל-מ-ה אני אהיה מדוכדכת, זה יחסוך לי את הדכאון האיום הזה. כמה תמימה הייתי אז. כי זה לא. בלידה השניה והשלישית פשוט ידעתי שזה יבוא. וזה בא - אוי איך שזה בא. אין מה לומר רק לומר לך שוב ושוב ושוב את אשר את יודעת כבר - זה עובר. זה "רק" ההורמונים. הפתרון שלי לימים הקשים: לא להיות לבד בימים הללו. לדאוג שתהיה איתך חברה, אחות, בעל, אמא - מה שעושה לך טוב, ואם כמובן את יכולה ככלל לשאת קרבת אחרים בימים שאחרי הלידה. בעוד יומיים שלושה - כך אני מקווה - זה יעבר כלא היה.
אה, ועוד משהו:
מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
תוכן התגובה:
|