דפלול, כמו שכתבתי, צפו ליומן חמות. נראה לי שיעזור לעשות וונטילציה.
חנה בננה ניקי וריש, לצערי בעלי לא יכול בשום פנים ואופן לקחת חופשה או אפילו לצאת מוקדם מהעבודה. באמת בארץ גם לנו היה מין חוק כזה לטובת הכלל. אנחנו גרים במדינה אפריקאית ולצאת לטיולים זה בעיה. עד עכשיו יצאנו רק פעם אחת מחוץ לעיר ורק עם עוד חברים. אבל אולי מוזיאונים כאן בעיר. הבעיה היא שהיא מבוגרת ולא מאוד פעילה. יש סיכוי שלא תרצה לצאת מהבית. יש בערך 3 מקומות שאני יוצאת להתאוור אליהם (מלון, מגרש גולף) והבן יכול להתרוצץ שם. אז בטח נלך לשם ואני אעשה גיחות לעבודה של בעלי כדי "לעזור" לו. כי אם אני אצא לחברה או משהו כזה היא תיעלב שאני זונחת אותה. אבל אני כן אנסה להכיר לה ישראלית מבוגרת שגרה כאן. זה רעיון טוב ואולי יהיה להן נחמד. נראה. אבל שוב תודה על העיצות והתמיכה.
שחר, רעיונות מעולים, חנופה ופרוייקטים – רשמתי לי. גם ייתן לי אפשרות להתנתק וגם יראה כאילו אני מאוד יעילה ועסוקה. נראה שאת יודעת על מה את מדברת. לגבי לדבר- היא מדברת על עצמה כל הזמן. אני מכירה את כל ההיסטוריה הקרובה הרחוקה והרפואית שלה. בזה היא ממש לא צריכה עידוד.
אורחת פורחת – מדובר באדם שמרגיש מקופח כהנחת מוצא. הזכרת מלון תגרום לנתק בל יכופר. יש דברים שאני יכולה לפנטז עליהם אך לא לממש.
ובלי קשר לנושא ההודעה, לגבי המדינה שאני גרה בה, יחסית הביטחון האישי למרבה הפלא (מבחינה פלילית) לא רע. מבחינת מטרה לטרור כישראלים, אז לאור זה שלבעלי יש תפקיד רשמי, התרגלנו כבר ליסוע עם מאבטחים ולהתכופף ולבדוק את הרכבים. אבל, אולי זה רומנטיקה וגעגועים לארץ אך הכול מקבל פרופורציות כשרואים את הסבל, השחיתות וחוסר הפיתוח שקיים כאן. הלב נקרע לראות את הילדים הקטנים ברחובות (נשמע בנאלי אבל אצלנו זה יומיומי) ואני מחלקת תרופות לעובדים במשק הבית כי אין פה שרותי בריאות ממלכתיים ורפואה עולה הרבה מאוד. וכן,יש כאן ילדים שמתים כי להורים שלהם לא היו 20 שקל לקנות אנטיביוטיקה או לשלם לתחבורה שתיקח אותם לבית חולים. ובמציאות הזאת אני חיה עכשיו ומנסה לנפח בועה עבה סביב המשפחה שלי כדי לשרוד בה. ואני פוגשת כאן מאידך, אנשים טובים, מהארץ, שבאו לעזור ללא תמורה וללא פרסום. ואני מרגישה שזכיתי בזה שיצא לי לפגוש אנשים כאלה בגלל שאני כאן. והאנשים האלה הם מהמדינה שלנו. זהו עד כאן ההשתפכות.
|
תוכן התגובה:
|
