כי ילדים עושים מבחירה, לא מאנרציה, אם הילד הראשון נעשה כי צריך להתחיל מאיפשהו, הילד השני הרבה פעמים נוצר תוך התחשבות בהפרש מהראשון, כדי שהבכור לא יהיה לבד ועוד ועוד שיקולים, את השלישי - צריך ממש לרצות, או לא. באופן אישי אני בוחרת להשאר עם שניים, ומכירה עוד הרבה מסביבי שמגדלים בנחת ובאהבה 2 ילדים בלי תחושת חוסר כלשהי, למרות איזה לחץ סביבתי (מאיפה הוא בא?? מהגלות?? מהנרדפות היהודית??) להביא עוד ועוד ילדים למשפחה. הרי רק בארץ אשה שלא מכירים יכולה לשאול "וזהו? סגרת את הבסטה?" ומיד את פוצחת בהתנצלות סמויה. אז לשאלתך - כן, אני בוחרת להיות עם שניים, ונהנית מכל רגע.
|
תוכן התגובה:
|