שרונה - ממה שכתבת אני חושבת שיש פה שתי בעיות נפרדות, שביחד עושות בעיה גדולה מאד:
האחת היא ההתנתקות מהילד, שזה משבר שאין אמא שלא עוברת כשהיא חוזרת לעבודה. וזה לא קשור לגיל של הילד. ככה זה. זה כואב בלב וזה קצת עובר כשהזמן עובר והשמועות מספרות שזה לא באמת עובר לעולם, אבל לומדים לחיות עם זה. אולי בפנסיה זה עובר.
במילים אחרות - תני לזה קצת זמן, תתחקרי את הסבתא כל יום איך היה לו - ותשאבי כוחות מהידיעה שטוב לו גם כשאת לא בסביבה, כי זה מה שבאמת חשוב - שיהיה לו טוב וכיף. ואני בטוחה שטוב לו.
הבעיה השניה היא העבודה המעפנה שלך - שאני לא חושבת שזה קשור להשכלה - כל אחד צריך למצוא את מה שהוא אוהב לעשות, ולהיות הכי טוב בזה. ולא הכל לומדים באוניברסיטה. יש אנשים שטובים באנשים - מכירות, שירות לקוחות, רכש ומשא ומתן, ויש עוד המון דוגמאות. יש אנשים אחרים שטובים בלתקתק - מפיקים, מנהלי משרד, לוגיסטיקה - ויש עוד הרבה תפקידים שלא לומדים באוניברסיטה.
תמצאי מה את אוהבת לעשות, מה נותן לך סיפוק - ולשם תלכי. קחי לך את הזמן - חצי שנה, שנה, שנתיים - כדי להגיע למקום הזה. אולי תצטרכי בדרך איזה קורס, אבל בפירוש את צריכה ללכת למקום טוב.
ואז, כשיהיה לך תפקיד טוב, אולי לא תרגישי כזה בזבוז זמן במשך היום, וגם תדעי שאת משמשת מודל אמהי משובח - שזה לא פחות חשוב מהזמן המשותף - מודל לאיך מנצלים את החיים במקום לתת להם לעבור.
זו דעתי.
|
תוכן התגובה:
|
