ראשית, תודה על התגובות, בהחלט מאירות את עיני. מזכיר לי לראות בעיקר את חצי הכוס המלאה, ויש פה כמובן... אני מנסה להבהיר לעצמי שלימודים פרופר - עוד יהיו שנים על גבי שנים, ומחנכת עם נשמה - נדיר למצוא. עם זאת, הגישה של "לא להלחיץ" - יפה ומרגשת ככל שתהיה, לא מתאימה לכל ילד, ולבת שלי למשל, שזקוקה לגבולות ברורים והנחיה חד משמעית (אחרת מוצאת כל דרך אלגנטית ואינטילגנטית להתחמקות) - כנראה פחות מתאימה, ואני במילכוד. מה שכן, מסכימה לאור קריאה חוזרת ונשנית עם התגובות, שאין בעצם מה לעשות, רק עבודה אישית שלי , בשני רבדים - ללמוד להנות ולהעריך את מה שיש, אוביקטיבית ובטח בהשוואה ל.. ולהמשיך לשבת עם הקטנה שלנו בבית... רב תודות, אעדכן עם בוא התעודה... (שאגב, תמיד תמיד כתובה בחיוביות, שונה מתלמיד לתלמיד, מפארת ומגדילה את מה שטוב בילד ומתעלמת כליל מקושי - אם יש, עד כדי כך רכה היא המורה.)
|
תוכן התגובה:
|