בדיוק רציתי לשאול את חני איך היא יוצאת מהבית לבושה כפי שהיא בוודאי יוצאת, בלי שמישהו קטן מאד ילכלך אותה בדרך החוצה..זו סוגייה שמטרידה אותי כעת, וחני נראית לי אחת שמשרוולת הכל בקלות.
אבל לשאלתך, הבאמת קשה, מה שעולה לי כרגע משלב state of mind עם התנהלות יומיומית. הראשון, אכן עדיף לו שיהיה יותר קליל ופחות פולני ויודע למצות את הרגע, וזה אתגר עצום: לעשות סדר עדיפויות מתמיד ולראות את החיים-עם כראויים ליותר מקום מאשר החיים-בשביל. השני פשוט יותר ליישום, גם אם נגזר מן הראשון - בוסטר לאנרגיה ברגעי משבר הוא חיוני. אני הולכת על קראנצ'י גרנולה. פחות רגשות אשמה.. עבודות בית עם הילדים? רק אם אין סיכוי שזה יוציא ממני יותר ממה שהתכוונתי ממילא, אחרת מה טוב עשיתי לעצמי? זה מסתכם בערך בלהכניס מכונת כביסה ואת החומרים ולסובב את הכפתורים. מודה שלא מכירה מצב שבו הם עסוקים ואני נחה. כשהם עסוקים בעצמם אני כן ביחסים עם הבית. ולכן, כנראה, מנוחה בשבילי היא להקריא סיפור או להיות משתתפת פסיבית ככל הניתן למשחק שלהם. הכי טוב - במשחק דרמטי שבו אני לקוחת לי תפקיד שמאפשר פסיביות, או אן הכיור ממש זועק או אין מה לאכול בערב, אז אני מוכנה להיות נסיכה, אבל כזו שרוחצת כלים או מבשלת. כשהנקתי, לימדתי את עצמי להתייחס לדקות הללו כאל דקות של מנוחה עבורי. תחזוקת הבית נעשתה מאד בסיסית - כלים אחרי ארוחת ערב, לטאטא או לשטוף כנ"ל אבל רק ממש אם חייבים, כביסה תוך כדי ולקפל מול סדרה חשובה במיוחד בטלוויזיה בערב, המקלחת שלהם מתנקה הרבה יחסית וכתוצאה מכך שכשהם עושים אמבטיה אז גם הרצפה איתם ואז ממילא חייבים לנקות. וויתרתי כבר מזמן על הסטנדרטים שהיו נהוגים. יש לי פנטזיה שאנחנו לא מצליחים לממש, של נקיון שבועי איתם, נניח ביום חמישי, לקראת השבת. כמובן שזה היום הכי עמוס - אני מלמדת אחה"צ וחוזרת ישר לגלות שארוחת הערב רחוקה מלהיות מוכנה וכו'. אז הפנטזיה תחכה בנתיים. לא יודעת אם עזרתי במשהו, בכל מקרה - לכולנו אני מאחלת שמה שיהיה, יהיה בשפיות.
|
תוכן התגובה:
|