פעם, בזמנים שאולי לא היו מעולם, מספרות האגדות, לחמו גיבורים מיתולוגיים בדרקונים איומים. לגיבורים היתה טבעת עדינה של זהב מעל לראשם, ולדרקונים היו שריוני ענק מפלצתיים ועיניים רושפות אש. הגיבורים זכו בתהילת נצח על מדפי הספרים, בסרטי דיסני, ובראשם הריחני של ילדים. את, רווית, אמזונה אדמונית - חזקה, גיבורה, יפה, הירואית בדיוק כמותם, אך אותך אפשר לראות, לשמוע, ו'לתפוס' עוד יומיים בוחרת אגסים בסופר, מבלי שאף אחד יידע עד כמה את ראויה לתהילה. אלילה, בדיוק כמו שאמרה גאיה. ניתנה לך לפני מספר ימים ההזדמנות לדעת זאת. לעולם אל תשכחי. (השיכחה כבר מבצבצת באופן מדאיג כשאת מתארת את ארז שראה אותך בחולשתך - הבלים כמו שהסבירה אמא, ומעזה ללעוג לעמצך על שהתחננת שלא יחתכו אותך. יקירה - דמעות הן נשק חם, ועשית את הדבר הנכון - השתמשת בו בכל עוצמתו ברגע הנכון ובלי חשבון ואל תעזי לומר על מי שהיית בלידה עוד מילה רעה אחת). והרי התרוצצת כל ההריון, ו'חרשת' את האתר ואת הפורום, ולמדת כמו מטורפת את החומר, ומתחת את עצמך לכל קצות האפשרויות, ואין מי שלא מכיר את הג'ינג'ית עם הבלון במסדרונות שיבא. כאילו אי שם רחוק ידעת שמצפה לך 'גראנד פינאלה' - מבחן שנועד לאלות. לבדוק רק מה קצה גבול היכולת שלך, שהתברר כעומד בכל הסטנדרטים של כניסה לשטח השיפוט של מועצה אזורית אולימפוס. ובטח עיצבנת והטרדת בדרך כמה וכמה אנשים, דורשי טובתך, שהרגישו לרגע את אפס קצהה של האינטנסיביות שהיתה מנת חלקך, נבהלו ו'שלחו' אותך, לטובתך, לחדר הניתוח, תמימים מכדי להבין שזו הלידה שלך, ושאין שום איש בעולם מלבדך שיכול להכיל אותה, ושאין דרך אחרת לבד מזו שבה היא יכולה להתרחש עבורך. עשית את הבלתי אפשרי. איך ההרגשה? אף אחד לא יוכל לקחת אותה ממך, אם לא תסכימי לוותר עליה בעזרת שיכחה. וכמובן שאף אחת אינה חייבת ללדת כך, אך יש כמה שדווקא כן.
|
תוכן התגובה:
|