מבחינתי ומבחינת ילדי -
הוא גן שבו יהיו גבולות ברורים לכולם. לילדים להורים ולצוות.
סדר יום קבוע.
מגוון פעילויות והתנסויות.
גן שבו תהיה דלת פתוחה ושתאפשר שותפות בפעילות הגן (הצטרפות למפגשים, יוזמות של פעילויות בתחום מומחיות של אחד ההורים, עדכון לגבי קשיים של הילד הפרטי שלי ושיתוף לגבי דרכי הטיפול האפשריות).
כבוד בין הצוות לילדים ולהפך. יכולת להכיל רגשית את הילדים. להוות עבורם מקום בטוח שכיף להיות בו. גיבוי של הצוות ע"י ההורים שיאפשר למגר תופעות של אלימות לסוגיה השונים.
התאמת הגן לצרכי הילדים השונים (אם נניח יש ילד אלרגי למוצרי חלב - שהדבר יובא לידיעת שאר ההורים ע"מ שישתפו פעולה ויכינו עוגות יומולדת מותאמות, או אם קיים קושי פיזי, תהיה התאמה לצרכי הילד באמצעות פעילות קבועה בתכנון השבועי). אני מאמינה שילד שיחונך לסובלנות וקבלת האחר ירוויח בגדול (גם אם "יבזבז" את זמנו על פעילות שאינה "נחוצה" לו, או יאכל עוגות עם פחות קצפת...)
פיתוח סקרנות ומענה לצרכי הילדים מבחינה אינטלקטואלית.
(אם כי על זה הייתי מוכנה לוותר... יותר חשוב לי התחום החברתי-רגשי בגן מאשר המוטורי-קוגנטיבי, אותו קל יותר למלא במסגרות אחרות)
בהצלחה :)
|
תוכן התגובה:
|
