מנסיוני, עם בן ה7 אז..
ראשית, אמרתי לו שאני מתכוונת ללדת בבית. זו לא היתה ממש שיחה שב תשמע, כי את אמא שלו ואופיה הילד מכיר. זו היתה יותר שיחה בהמשכים. בעיקר עניתי על שאלות שלו. ילדים באים עם התקן חינוך מעולה. הם שואלים רק את מה שהם מוכנים לדעת.
השאלה המרכזית שלי היתה האם הוא רוצה שיהיה איתו מישהו רק איתו, שיוכל לצאת מהבית איתו במקרה שלא ירגיש נוח. אני מאמינה שבייביסיטר אהובה על הילד היא המגובר האחראי הנוסף שלידת בית דורשת.
במקרה שלנו אני כבר לא זוכרת מה הוא אמר, וכרגע הוא לא לידי כדי לשאול.
מה שטוב בבית, זה שגם לילד יש את החדר שלו, ושהוא יכול לווסת את מידת החשיפה ללידה. שלנו בילה עמנו באותו החדר, בסלון, בשעה האחרונה של הלידה, כולל הלידה. בין הצירים דיברתי איתו והיה נפלא, הסברתי לו שאני לא כל כך יכולה לשלוט על הקולות שבוקעים ממני, אבל שככה זה בדיוק בסדר, ושאני בסדר גמור. אני די משוכנעת שזה היה מעולה עבורו.
ואכן, בחלק הדרמטי של הלידה הוא בחר להשאר בסלון, אם כי מאחורי הספה. להציץ מרחוק, ומצד צפון, כלומר מעבר לראש שלי, הוא לא ראה את הלידה כמו מיילדת..
שורה תחתונה בעיני חשוב להכין לקונסטלציה האנושית שתהיה בלידה. מי ישתתפו, איפה הוא יהיה, והאם הוא רוצה דולה.. עבורו כמובן.
עננת יקרה, קטונתי. בזמנו העברתי שיעור הכנה ללידה לילדי הגן בני 3.5-4 והיה מעולה. אני זוכרת שהתחלתי את ההרצאה בכך שכולנו נולדנו ושיש לכולנו הוכחה ומי שיכול להראות לי שיגיד. כך הגענו לטבור, שהיה טבור ההרצאה והחידוש העיקרי עבורם.
דרושה מדריכת הכנה ללידה שתרים את הכפפה ותייצר הכנה ללידה כמושצריך לאחים בוגרים.. האם אני שומעת דיוידי בדרך?
מכל מקום, לאחר שהקטנה נולדה, הגיח הגדול ממחבואו התקרב בזהירות, והמילה הראשונה שאמר היתה: איכס! הוא הורה לנו לנגב אותה מיד מהטיפנת ורניקס, והתעניין בה מאד. שעתיים לאחר מכן כבר היה בדרכו לביה"ס שם סיפר במפגש הבוקר לחבריו לכתה ולמורה על החוויה. תענוג
|
תוכן התגובה:
|