|
15/4/2008 21:13
|
אסנת
|
מאת:
|
|
המחשבות שלי
|
כותרת:
|
אני חושבת שרגשות אשם הם חלק בלתי נפרד מההורות. יותר מזה, אני חושבת שבמידה זו או אחרת טוב שהם שם, כי הם עוזרים לנו לראות את הצרכים של הילדים שלנו. אבל מה לעשות שגם אנחנו בני אדם ויש דברים שאנחנו בוחרים לעשות משיקולים שלנו שלא בהכרח מתיישבים עם מה שהכי טוב לילד. אני למשל שונאת ללכת לגן שעשועים. זה משעמם אותי נורא, אז אנחנו כמעט ולא הולכים. להגיד לך שאין לי רגשות אשם? יש לי, אבל אני חיה איתם. זה עדיף לי על לסבול כל אחר צהרים. אז אני עושה איתם דברים אחרים שאני אוהבת ושאני טובה בהם. אני אמא שלהם לטוב ולרע - ואין רק טוב יש גם רע, כמו בכל דבר בחיים. לא כולם אותו דבר. יש אנשים שאוהבים שיש להם תינוקות בבית, ויש כאלו שלחלוטין לא מתחברים לתקופת הינקות ואוהבים ילדים בוגרים. את מציינת את אותם דברים שנראים לעין כמו הטיול לגינה וההנפות, אבל סביר להניח שיש דברים שאת עושה טוב ואפילו מצוין, שאת תורמת לילדים שלך בדרכים שאת אפילו לא רואה. גם האנשים המושלמים האלו שאת רואה בגינה הם לא באמת מושלמים. זה לא שהם עושים הצגה - זו את שרואה בהם בדיוק את כל הפגמים שלך. הם המראה שלך. לעשות השוואות זה טבעי. בכל תחום בחיים אנחנו משווים את עצמנו לאנשים אחרים, אבל בגלל שההורות היא הבטן הרכה שלנו אז שם זה הכי כואב.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|