פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/4/2008 19:18 דרורית אמיתי-דרור מאת: מאמר חשוב (ופשוט- וזה לא חשוב פחות...) מ"הארץ" של היום שנכתב על ידי ד"ר פוזנר על קשר עין כותרת: מאת עידית פוזנר דבר לא ישווה להיכרות של הורים עם ילדם. ההורים חיים עם ילדיהם 24 שעות ביממה, מכירים כל תו בגופם ומשגיחים בכל שינוי קטן בהתנהגותם. עם זאת, לפעמים הורים אינם מבחינים בבעיות התפתחותיות קשות שמהן סובלים ילדיהם. הם עשויים לחשוב, למשל, כי פעוט המתקשה בדיבור סובל מחוסר בשלות בתחום, בעוד שלמעשה הילד סובל מהפרעה נרחבת בתקשורת עם הסביבה. לאבחון של בעיה כזאת נדרשות כמה פגישות במכון להתפתחות הילד. אבחון של בעיות תקשורת בגיל הרך דורש זהירות רבה. עד שנקבעת אבחנה ברורה, צוות המכון להתפתחות הילד משתדל לערוך לפעוט מבדקים שונים ולהשוות את התנהגותו והישגיו לקריטריונים ולהגדרות המופיעים בספרות המקצועית. אם בתום כל הבדיקות והבירורים מתברר שהילד סובל מלקות הממוקמת על ספקטרום האוטיזם, או מהפרעה בתקשורת, ההורים מבינים לפתע דבר מה שלא הצליחו להגדיר לעצמם במשך זמן רב: הבעיה של ילדם אינה סתם "איחור בדיבור". מדובר בהפרעה שהשלכותיה רחבות הרבה יותר והטיפול בה מקיף מאוד. אחרי שההורים מבינים את עומק הבעיה, מתעוררים בהם רגשות אשם: איך לא הבחנו, איך לא הגענו לטיפול בשלב מוקדם הרבה יותר. מדוע פעמים רבות כל כך הקביעה שילד לוקה בהפרעה שהיא חלק מספקטרום האוטיזם נוחתת על הוריו כהפתעה? הורים יכולים להבחין כי ילדיהם לוקים בבעיות כמו שיתוק באחד מפלגי הגוף, הפרעות תנועה, איחור בדיבור ואפילו היפראקטיוויות כבר מגיל צעיר מאוד. אבל הפרעות בתקשורת אינן ניכרות עד שהילד מגיע לגיל שנה וחצי ומעלה. חלק מהילדים הסובלים מהפרעות כאלה מגיעים לאבחון רק בגיל שנתיים וחצי ואף לקראת גיל שלוש. אחת הסיבות לכך היא שרוב הילדים האלה מתפתחים היטב בכל האמור בתנועה ובמוטוריקה עדינה. הפרעות התקשורת אינן מורגשות עד שהילד מגיע לגיל שבו הוא אמור להתחיל לדבר. רק כאשר מסתבר שהוא אינו מממש את הציפיות בתחום זה, ההורים פונים לייעוץ. למעשה, בחלק נכבד מהמקרים יש סימנים להפרעות תקשורת עוד לפני שהילד מגיע לגיל שבו היה אמור לדבר. אבל ההורים מתקשים להבחין בסימנים האלה. ייתכן שהסיבה לכך היא שספרי הייעוץ העוסקים בהתפתחות של תינוקות ופעוטות כוללים על פי רוב הסברים על התפתחות התנועה, התפתחות השפה והמשחקים המתאימים לכל גיל, אבל אין בהם הדרכה על התחום העדין של תקשורת בין-אישית בגיל הרך, שבו תינוקות כמעט ואינם מדברים. לאן מופנה המבט? עם השנים מצאתי שאפשר להסביר להורים כיצד להתבונן בילדם ולבחון את יכולת התקשורת שלו. אני מסבירה להם במה להתבונן, וכעבור פגישה או שתיים מסתבר שהם מתחילים להבין שילדם סובל מקושי לא רק בדיבור, אלא גם במרכיבי תקשורת רבים אחרים. אחד המרכיבים העיקריים ביניהם הוא יכולתו של הפעוט ליצור קשר עין. מבט רגעי בעיניים אינו מספיק. קשר עין הוא סוג של תקשורת מכוונת, שיש מאחוריה הבעת רגש, ולא סתם סקרנות רגעית. הוא נמשך יותר משנייה וקיים כמעט כל הזמן, לא "לפעמים". קשר עין טוב ומשמעותי קיים כבר לפני גיל חצי שנה. בגיל שמונה עד עשרה חודשים, התינוק עוקב אחרי מבטה של האם. אם היא מתבוננת בו ואחר כך מפנה את עיניה למקום אחר, הוא עוקב בעיניו אחר מבטה, כדי להבין לאן היא מתבוננת. אני גם שואלת את ההורים איך ילדם מבקש דברים. האם הוא ניגש אליהם, מתבונן בעיניהם ומצביע על החפץ שהוא מבקש תוך שמירה על קשר עין אתם? האם הוא מצביע בהושטת יד, בהפניית אצבע מרחוק או שמא הוא עומד ליד החפץ ומייבב בלי ליצור קשר עין ו"מבקש" בלי מבט? תקשורת מתאפיינת בשיתוף ויוזמה. מרכיבים אלה באים לידי ביטוי במשחק הדדי. תינוקות קטנים אוהבים להראות דברים להורים: הנה ציפור, הנה כלב, הנה ציור שציירתי. מגיל שנה ורבע לערך הם עושים זאת באמצעות הצבעה, המשולבת בהפקת קול וקשר עין. לפעמים הם נותנים להורה את החפץ או מציגים אותו לפניו. הצבעה אינה רק הפניית האצבע אל דבר מה שחפצים בו. הצבעה נועדה להראות דבר מה לאדם אחר. בכל מקרה, הצבעה היא תהליך מורכב: כשאדם חפץ להראות דבר מה לזולתו, הוא מביט בעיניו. לאחר מכן הוא מביט בחפץ או מצביע עליו ואחר כך חוזר לבדוק אם הזולת ראה והבין את כוונתו. התהליך כולו נקרא "קשב משותף". הצבעה שאינה מלווה בכל התהליך הזה מעידה על קושי. ילדים עם הפרעות תקשורת יכולים להצביע על חפצים רבים ולקרוא בשמותיהם, אבל הדיבור שלהם הוא עם עצמם, לא עם זולתם. לתינוקות יש שפת גוף עוד לפני שלמדו לדבר. מחוות שמשמעותן "כן", "לא", "אין", או "נגמר", מלוות תמיד בקשר עין והפקת קול. העדר מחוות כאלה, נדירותן או חוסר שילוב בין תנועה (מחווה), קול וקשר עין מעידים על בעיה. שאלה אחרת היא כיצד מבקש הפעוט עזרה מהוריו. איך הוא מתנהג כשקשה לו להפעיל משחק, לפתוח דלת, להוציא חפץ מקופסה - האם הוא בוכה, מצביע על החפץ, או מנסה לעשות הכל בכוחות עצמו עד שהוא מתייאש? התנהגות שבה נוטל הילד את ידו של ההורה ומניח אותה על החפץ, כאילו היתה "ידית הפעלה", מאפיינת ילדים עם הפרעות בתקשורת. מאפיין נוסף של תקשורת הוא הנאה משותפת. ההורים מתבקשים לבדוק אם הילד מסוגל ליהנות ממשחק ביחד עם ההורה, לצחוק אליו או אתו, לשחק במשחקים שדורשים תקשורת, כמו "קו-קו" או "מצח בום", ולא להיות מרוכז רק במשחק עם עצמו. אצל רוב הילדים הסובלים מהפרעת תקשורת קיים איחור גדול בדיבור. תינוק רגיל "מדבר" עם אמו כבר בגיל חצי שנה: כשהיא פונה אליו הוא משתתק, כשהיא משתתקת הוא ממלמל. אצל ילדים אוטיסטים, לפעמים כבר בגיל חצי שנה הדו-שיח הזה לא קיים. חלק מהילדים האלה דווקא מדברים היטב, ובכל זאת הם משתמשים בשפה באופן לא טבעי. לפעמים הם מדברים בטון גבוה, מוזר, חד-גוני, חזק מדי או חלש מדי. בנוסף, לילדים אלה יש צורך שדברים יחזרו על עצמם. הם אוהבים "אותו הדבר" ומתקשים להסתגל לשינויים. הם מתקשים לפתח גמישות ודמיון ולכן אינם מסוגלים, למשל, להכין תה לבובה. לחלקם יש נטייה לחזור שוב ושוב על תנועות מסוימות: נפנופי ידיים או קפיצה במקום תוך השמעת קולות. התנועות המוכרות מרגיעות ומהנות אותם. לחלק מהם יש כישורים מצוינים בתחומים כמו פאזלים, משחקי מחשב, ציור וזיהוי אותיות ומספרים. אבל תמיד הם עוסקים בפעילויות האלה לעצמם בלבד, בלי רצון לשתף את הסביבה. בלי מלים לאחר שאני מדריכה את ההורים, הם מבינים היכן הקושי. אבל ההבנה אינה מסלקת את השאלה: איך לא ראינו? מדוע לא הבנו זאת קודם לכן? מיומנויות התקשורת הפשוטות שתוארו כאן אינן מצריכות אינטליגנציה גבוהה, יכולת מוטורית משוכללת או דיבור. אלה מיומנויות כל כך אינטואיטיוויות ומובנות מאליהן, שאיננו נוהגים לדבר עליהן. אלה מיומנויות המצויות בתחום הלא מילולי. זהו תחום משמעותי בתפקוד היום-יומי של כל אדם, אבל הוא "אפל", משום שאין בו מלים. גם ההורים אינם מסוגלים לבטא במלים את הקושי שהם חשים בו. כל שהם יודעים להגיד הוא שהילד "לא מדבר". תפקידי כמאבחנת הוא להראות להורה במה להתבונן, כדי לאפשר לו להבין את הקושי של ילדו. זו ראשיתו של כל טיפול או סיוע. חשוב לציין, שלא כל ילד שיש לו קשיים כמו אלה שתוארו לעיל סובל מאוטיזם. תפקידו של המומחה לנסות להגיע למסקנה אם מדובר בבעיה קלה, בחוסר בשלות, בהפרעה התפתחותית אחרת או בהפרעה אמיתית בתקשורת. בישראל עדיין לא מיושמת תוכנית לאיתור פעוטות עם קשיים בתקשורת. קיימים בעולם כלים לבדיקת מיומנויות תקשורת של פעוטות בני שנה וחצי. בעזרת כלים אלה אפשר לאתר הפרעות בתקשורת אצל פעוטות בגיל שנה וחצי בתוך כ-20 דקות. לאבחון בגיל מוקדם יש חשיבות, משום שכיום ידוע שטיפול מתאים יכול לשפר את מצבם של ילדים אלה במידה ניכרת. גם אם הסכנה לאבחון יתר של הפרעות בתקשורת בקרב ילדים רכים קיימת, ראוי שפעוטות הסובלים מהפרעה בתקשורת יקבלו את הטיפול המיטבי בשלב מוקדם ככל האפשר. הכותבת היא נוירולוגית ילדים ומנהלת מכון להתפתחות הילד בקהילה בשירותי בריאות כללית תוכן התגובה: תגובות נוספות עד כה נענו 0 תגובות

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש