ראשית, לראשונה מעל גלי הפורום, מזל טוב ומיטב הברכות להולדת המופלאה ג'וניור. סיפור הלידה שלך כה מלא וחי ומקסים, ומקושט בהברקותיך המשובבות (כיפה כיאה וכיאות למי שנולדה וכו') כך שלמרות אורכו השאיר אותי בתחושה של אחרי קריאת פרק מרתק אחד מתוך ספר שלם, שהייתי רוצה לקרוא בו עוד ועוד פרקים, גם את אלו הקודמים וגם את אלו שיבואו. מובן שבמצבך, המאמץ שכבר עשית בכתיבה זו הוא עילאי ולא יעלה על הדעת (נו טוב כבר עלה, אבל לא ממני שמעת) לקוות שתכתבי עוד ועוד. פעמים רבות כבר הוצהר עד כמה חסרת לפורום, ולכשנעשה את המיליון, אציע לך עבודה נוחה מהבית, בשעות לא שגרתיות (שרון-ש יקרה, הכיני את פנקס השיקים!). מכל מקום, אני אני מקווה שבלא קשר לפורום תשבי ותכתבי את כל מה שאת זוכרת מהלידה, פסיק אחרי פסיק, נשימה אחרי נשימה, על איזה צד ריקד תרמיל הגב בדרך למיון יולדות, ומה למדת מהתסרוקת של רחל השלישית. רשת צפופה ביותר מכל מולקולה שאת זוכרת, למען תהיה לך עדות מסיבית, ותסריט בדיעבד, שכל במאי יוכל לביים על פיו את הלידה שעשית. בלי מקום לטעות או לפרשנות של מה שלא היה. כשאיחלתי לך שהצוות שיפגוש אותך בחדר הלידה יידע עם איזה אוצר יש לו עסק, לא יכולתי לקוות להתגשמות טובה יותר. בחוכמתך, ומתוך אינטואיציה חזקה, תימצתת הכל לתוך השרשרת "מים מקוניאליים, פוסט-סקציה, מבקשת לידה רגילה". יצירת מופת, ענת. ותוספות 'טחינת מוח' על-פי-דרישה, למי שהיה בסביבה והתאים. ולא שמעתה תכנית לידה פאסה. אלא שבשבילך, זו היתה הבחירה הנכונה. בשש מילים הפגנת ידע, נחישות וכבוד, שייתכן שהיו מתמסמסים בכל דף כתוב של תכנית לידה. שאפו אחד מיני אלף. ענת יקרה. קשה לי לכתוב לך. גם הסמיכות לסיפור הלידה של רווית שטילטל וגייס אותנו בכל מיני דרכים, וגם הידיעה שאת כבר בתוך הסרט האחר, אם לשניים שכמוך.
|
תוכן התגובה:
|