|
25/7/2008 14:22
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
מוסיפה
|
כותרת:
|
אני מפנה את השאלה חזרה- מה אתה חושב? מה דעתך? אז הרבה פעמים שומעים מאין מגיע הצורך. מישהו אמר משהו,חדשות,חית מחמד,זיכרון לא מפוענח וכו.
אני אומרת תמיד מה שעובר עלי אבל בתיווך.
כבר כתבתי כאן פעם,כשצעיר ילדי שאל על אחותו שנפטרה אותה לא הכיר ובטא כעס ורצון לתינוקת וכו בכיתי גם אני ואמרתי בפשטות "גם אני רוצה להיות איתה,גם לאמא זה חסר ומרגיז ולא נעים. תינוקת חדשה? נראה,אולי."
לשאלה האם תלדו אותו מחדש הייתי עונה שזה בהחלט יכול להיות. יש הרבה אנשים שמאמינים בזה. מאמינים שהגוף מפסיק לחיות אבל החלקים האחרים,אלה שמרגישים שמחה,אהבה,כעס ושאר רגשות ממשיכים להתקיים . את יכולה לקרוא לזה נשמה או כל שם אחר שיבטא משהו שאת יכולה להתחבר אליו.
אפשר גם לאמר שאת לא יודעת ושמותר להיות עצובים כשמישהו מת. מותר לדבר על פחד מפני הבלתי ידוע ולתווך למקרים בהם היה חשש מלא נודע שהתברר כמוטעה ואפילו מוטעה מאד.
דרך אגב הפחד שלך יכול לקבל צורה משל עצמו ולהתקדם למענה שיתמוך בך עצמך ,דרך שיחה כזו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
