את השרות שאני מוכרת, למצבי אומללות ונזקקות. קודם כל, זה מבריח לקוחות פוטנציאליים ("מה, אני מסכן?") ושנית, מאפשר מנעד גדול של שרותים. בקיצור, לדעתי, השרות עלול להיות נצרך ע"י כל אחד מאיתנו חס וחלילה, ואני לא פוסלת אותו על הסף. טוב שיש. (אם יש), ואני לא באמת מאמינה שמישהו ישב בסלון ויתן לקרין להכנס ולקרוא סיפור לידים, אבל במקרה של באמת אי יכולת (עלה בדעתי עוד צורך: למשל מישהו שאסור לו להוציא קול, כמו שקרה לספי ריבלין בזמנו) גם זה רעיון טוב. בקיצור, לא לכולם יש סבא-סבתא שיכולים לעזור. יש מצבי נזקקות, בהם עדיף מן תחליף הורי ואני מאמינה שזה יהפוך לרוטינה בחלק מהמקרים בדיוק כמו ילד שמקבל צהריים, נח אצל אדם זר ומקבל עזרה בשיעורים. קוראים לזה "צהרון" ואף אחד לא מרים גבה ושואל למה לכל הרוחות הביאו לעולם ילד, אם צריך עבורו צהרון. בקיצור, כמו שאינני מעלה בדעתי להביא עוזרת הביתה (לא מסיבות אידאולוגיות, כי אם מחוסר רצון לאפשר לכניסה לפרטיותי) אך אם אשבור יד, אכניס גם אכניס, כך גם שרות זה.
|
תוכן התגובה:
|