בואו לרגע נשים לב שההתייחסות הרווחת שלנו היא ש"תפסו" אותנו. כשתופסים אותנו, סימן שמה שעשינו הוא "אסור". עד כמה מושרש בתוכנו שיחסי מין הם משהו אסור, שלתוך השפה שלנו חמקה לה ה"תפסו" אותנו כה בקלות. ברור, כולנו יודעות שמותר, ואפילו כדאי, וזה גם כיף. אבל התת-מודע שלנו מקפיץ את ה"תפסו אותנו". ויתכן שגם זה הרקע לשאלה שלנו - מה נגיד להם? כדי להיות בטוחה לגמרי, אגיד רק שאני שותפה איתכן בסירה הזו, וחלילה לא מביעה ביקורת. ולעניין הזיכרון, ובגלל זה אני בעילום שם, גם אני זוכרת את עצמי נכנסת הביתה בשעת צהריים, בה ההורים בכלל לא אמורים להיות בבית, ולפתע שומעת את אמא שלי אומרת לאבא בקול מבוהל "תצא, תצא. מישהו נכנס הביתה". הייתי כבר מספיק גדולה כדי להבין משהו, ומאז נחרטה בי התפיסה כי במין יש משהו אסור, נסתר. ואולי גם משם, במהלך חיי נהנתי יותר ממין "גנוב" - במקומות לא רגילים, עם גברים לא-רגילים וכדומה. וזה הקצה אותו אני קושרת אל ה"תפסו אותנו". כמובן שהילדים לא צריכים להיות עדים למעשה האהבה שלנו, אבל אנחנו, כהורים ואוהבים, מנסים להעביר אליהם מסר שמין הוא עוד דרך להביע את האהבה שלנו אחד לשני, וכן - אנחנו עושים את זה, ולא- הם לא יכולים להפריע לנו באמצע וצריכים לכבד את הרצון שלנו לזמן ולמקום פרטי.
|
תוכן התגובה:
|