שלי גם בת 9 ח' וגם אני מוצצי- בלילות מסויימים יותר ובלילות אחרים כמעט ולא... אני מרגישה ומאמינה שזה באופן מוחלט צורך (תלוי כאבי שיניים/כאבים אחרים/חוסר שקט ועוד קשיי ינקות) ולא מתחברת לכל פעולה חינוכית שהיא בגילאים האלה (עם מרכאות או בלי מרכאות :-)). אני מאמינה שפעולות חינוכיות אפשר להתחיל ליישם רק שהפרטנר היקר (מכל!) מגלה הבנה ואפשר לנהל משא ומתן ולקבל שת"פ (כגון: הציצי עכשיו ישן ובמקומו אמא/אבא יתנו חיבוק/נשתה מים/נלטף וכד'). כיוון שלפי הרגשתי - הבנה אמיתית יותר של הפיצית (להבדיל מכניעה/הסתגלות למצב החדש באין ברירה) לא קיימת כרגע , אני בוחרת לחכות לשלב מאוחר יותר (שנה+) בו או שתהיה הקלה באופן טבעי (אופטימית :-) ) או שירגיש לי נכון לשנות הרגלים תוך הבנה ושיתוף פעולה של הפיצית. בנתיים מנחמת את עצמי שככה לפחות שתינו במיטה בלילה ואני לא מסתובבת איתה בבית מנסה להרדים/ מקלה עליה מאד לילות קשים של כאבי שיניים או אלוהים יודע מה מפריע לה אחר... מביאה פה עוד דיעה או יותר נכון דרך הסתכלות נוספת, וכמובן שבג'ונגל הזה אין חוקים והכי נכון לעשות מה שמרגיש הכי נכון. שיהיה הרבה בקלות ובהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|