1. ידע - שווה לדעת, לשאול, לברר, לרשום, אלה דברים שלא כתובים בדפי זהב, אבל מכל התגובות ברור שהידע נמצא מימיננו ומשמאלנו, רק צריך לשאול. 2. זמן - כשאתה עני, צריך זמן (ואני יודעת שזמן הוא מצרך יקר). צריך זמן להגיע לחולון, לדרום העיר, לרחובות שקשה למצוא בהם חניה. אני כבר התרגלתי, והיום, כשאני מגיעה לאחד האזורים האלה - אני כבר עושה קניה גדולה. (בפעם הראשונה שלי בהרצל-מטלון קניתי רק בצק ואיזה צעצוע קטן, היום זה כבר תמיד קניה גדולה גם של צעצועים לימי הולדת עתידיים, ובדרך כלל אני גם צמודה לטלפון עם חברות שביקשו שאחפש להן כל מיני דברים). זה לא קל - אבל זה בהחלט אפשרי, ועם הזמן לומדים כל כך לחיות עם זה, שנראה ממש משונה שיש אנשים שקונים במקומות אחרים. מי שקונה מספיק זמן בעמק עודפים או שוק בצלאל, כבר בטח מכירה כמוני את התמיהה כשמסתכלים בחלון ראווה של חנות שיינקינאית לבגדי ילדים ורואים את המחירים. מה? באמת יש אנשים שמשלמים כל כך הרבה על חולצה שעוד חודש יהיה עליה כתם שכבר לא ירד לעולם?
אני עוד מקווה שיום אחד אחזור להיות קצת פחות עניה, אבל לבינתיים אני חיה עם מה שיש, ולאמא העניה שהתחילה אצלי את כל פרץ שיתוף המידע הזה, אני יכולה רק לקוות שמעבר לידע, גם קצת התנחמת בזה שלפחות את לא לבד ויש עוד הרבה נשים כמוך שהחליפו את הנוחות והזמינות ביכולת ניווט ואגירה. לפי כמות ואיכות התגובות - אנחנו קבוצה די מרשימה.
|
תוכן התגובה:
|