מזמן הגעתי למסקנה כי חמות היא תמיד יצור מעצבן. פסיכולוגית עמה התייעצתי פעם, אמרה לי בחיוך כי יותר קל לכעוס על החמות מאשר על האם, עמה אנו מזדהות יותר בפרט אחרי לידה. אין לי מושג אם נכון או לא היות ואימי נפטרה. אצלי כולם אומרים כי אחת מבנותי דומה מאוד לחמותי, אני מכחישה בתוקף, למרות שיש באמירות הללו מן הצדק, וביני לבין עצמי מתנחמת בעובדה שהילדה בכל זאת יפה.וכפי שנאמר כל הפוסל במומו פוסל, ואבנים שוחקים בעזרת מים, אני משתדלת לא למצוא בה את כל הפגמים (לא בעיה בכלל..)ולנהוג בסבלנות ובאהבה, בתקווה לשינוי מיוחל, ויחד עם זאת לא מתביישת להבהיר לה את הגבולות והציפיות. אפשר לומר הכל, תלוי איך. ובינתיים המון אושר והצלחה בגידולו של שגיא, ובכלל כדאי להשאיר את כל האנרגיה להנאה מההורות ולא לבזבזה על דברים שליליים ככעס.
|
תוכן התגובה:
|