23/10/2008 22:43
|
אסנת
|
מאת:
|
חני שלום
|
כותרת:
|
אתחיל מהסוף. אני הייתי הולכת לדנה, במיוחד שד"ר נגר הסכימה לנתח אישית. הבן שלי עבר את הניתוח (לא על ידה) בגיל שנתיים בבי"ח פרטי, ואני חייבת לומר שדי שקשקתי. זה כמו לקחת ילד למרפאה ולבצע שם ניתוח. יש רופאים שיגידו שזה בדיוק כמו בית חולים עם אותו מכשור ואותו צוות, אבל מה לעשות בבית חולים יש מערך חירום יותר רציני. לשיקולך.
דבר נוסף. בני אובחן עם שבר בצד אחד ונותח בצד הזה. שנתיים אחרי הניתוח ראינו שיש שבר גם בצד השני והוא ייאלץ בעתיד לעבור ניתוח נוסף. אני לא יודעת אם השבר היה שם כשנותח או נוצר אחר כך, אבל אחותי שגרה בארה"ב וגם בנה עבר את הניתוח סיפרה לי ששם מקובל בזמן הניתוח לבדוק בעזרת מצלמה אם יש שבר בצד השני שאי אפשר לחוש בו בבדיקה ידנית. אצל בנה התגלה שאכן יש שבר והוא נותח גם בצד השני. אני חושבת שכדאי להעלות את הנושא לפני המנתח כי חבל לנתח יותר מפעם אחת.
ובקשר לפחד - מובן בהחלט, כולם ככה. אבל יהיה בסדר!!! כולנו נחזיק לכם אצבעות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|