25/10/2008 00:16
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
השני פני שלי
|
כותרת:
|
חני יקרה,
אין לי הרבה להוסיף. מצטרפת וממליצה מאד שתשמעי חוות דעת נוספת. במיוחד משום שאין הסכמה על נחיצות קיבוע האשך 'על הדרך'. נדמה לי שצריך לקבל החלטה כזו כעומדת בפני עצמה, למרות שהיא אולי נתפסת עכשיו כאגבית. מה אמר הרופא המתנגד? שהוא ראה עשרות כאלו שהסתדרו? שכל אלו שראה הסתדרו בסופו של דבר לבד? ודר' נגר, האם יידעה אותך בכל ההשלכות האפשריות של הקיבוע וההמנעות ממנו? האם שיתפה אתכם בהחלטה אודות הטכניקה - יריעה או תפירה? האם הוצגו קריטריונים לקבלת ההחלטה שהטו את הכף לטובת האחת או האחרת?
והפני השני - לפני הבחירה, שאלי על אחוז הזיהומים במחלקה. זה נורא חשוב, ולפעמים בבתי-חולים ציבוריים בעיקר, גם זה שיקול.
אבי ע"ה, להבדיל אלפי הבדלות נותח באיכילוב המזעזע. היה זוועה. וחטף זיהום נורא. ולאחר מכן באסותא. אין מה להשוות. גם את אופי שיכוך הכאבים לאחר הניתוח. הדרעקס באיכילוב תקעו לו פטידינים לירך, באסותא הוא קיבל מורפין בפיסיאיי.. גם ה'אחרי' הוא שיקול. גם חמרי ההרדמה שבציבורי מול הפרטי.
ושאלה אפיקורסית לסיום. האם אף חוו"ד לא רמזה שניתן לדחות את הפרוצדורה ופירטה את הסיכויים לריפוי ספונטני?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|