אני אוהבת לעסוק במלאכת יד ויושבת עם הילדים. פעמיים בשבוע אני הולכת להתעמל בערב,אני אוהבת לרקוד ורוקדת גם עם הילדים, אני אוהבת לבשל ומבשלת עם הילדים.
אני הולכת עם הילדים לספריה.
אני אוהבת לתלות כביסה.(סתם)
בכל מקרה הנס הגדול קרה ברגע שעשיתי רשימה מה אני אוהבת לעשות. גיליתי שחלק גדול מהרשימה אפשר לעשות עם הילדים. אני יכולה ללכת איתם לגינה וכשהם על המתקנים לתפור או לשוחח בטלפון.
התחלתי להבין ששעות אחר הצהריים הן שעות שגם אני אמורה להנות בהם ולא רק להרגיש קורבן על זה שכל יום הולכים לאותה גינה שנמאס לי ממנה. מאז אנחנו מטיילים בכל מני מקומות אחרי הצהריים, מטפחים גינה בבנין המשותף, הם יכולים לשחק ליידי באותו החדר בזמן שאני תופרת או מבשלת. מאז שאני עושה את זה , בפעמים שכן הולכים לגינה-אני הולכת בשמחה.
אני חושבת שזה חשוב לילדים לדעת שגם להורים יש תחביבים ורצונות משלהם.
ואולי חלק מזה שיש לי זיכרון ילדות, בוא אני הולכת לספרייה ואימי אומרת לי שגם היא אוהבת לקרוא ספרים אבל אין לה זמן לזה.
בחיי שהייתי מעדיפה שתשב לקרוא ספר, זה עדיף לגמרי על ההרגשה ש*בגלל הילדים* אין זמן.
אני חושבת שגם דברים קטנים, התחלתי להחשיב כתחביב-ומאז כיף לי הרבה יותר- גם לשתות כוס קפה משובח זה כיף, וגם לעייין בעיתון..
|
תוכן התגובה:
|
