גם לדעתי התמונה (כפי שמוצגת במעריב) היא מאוד מאוד חד צדדית, אבל מניסיוני המוגבל מאוד יש גם מקרים של אטימות, של טמטום, של פטרונות וגם של "סתם" רשעות, כמו בכל תחום עיסוק אחר.
אישית "זכיתי" להתקל גם בכאלה.
(ואולי באותה המידה, לך יהיה הסבר הגיוני מדוע אחות תינוקיה תחליט בניגוד לכתוב על עריסתו של תינוק לקלח אותו אחרי לידתו, כשלא טבל במים מקוניאלים? האם לדעתך זה צעד בונה אמון עם הורי היילוד? האם נתינת פטמת גומי לתינוק, שוב בניגוד להנחיות הוריו, כאשר במקביל ביקשו בכל מקרה של בכי לקרוא לאחד מהם מיידית, היא חוקית, או מוסרית? האם סיוע בהדרכת הנקה שמסתיים ב"אולי הוא לא רעב, אבל היי הוא נושם מהר מידי" נראה לך הגיוני או מקצועי? לא יודעת איך אתה אבל כשאני בוכה אני נושמת קצת אחרת מהרגיל, ואני חושבת שכך רוב בני האדם, בעיקר יילודים מסכנים ורעבים שלא יכולים לומר שהם לא מצליחים לינוק, אבל זוכים בביקור אחת לכמה שעות בפגיה לספירת נשימות... למזלי היתה לי עזרה אחרת, מחוץ לבי"ח, בתחום ההנקה, אחרת הוא היה ממשיך לצרוח ולנשום מהר ולא מדובר באגדות אורבניות אלא בניסיון חיים משני ילדי, שנולדו ללא מצוקה / בעיות מיוחדות. נשבעת לך שהייתי שמחה ללדת בלידות בית, רק שאינמצב ללדת תינוקות מעל ל4 ק"ג בבית, בקושי בבי"ח היו מוכנים לשמוע על לידה כזו שאינה בניתוח קיסרי מוזמן מראש - אפשר לעשות הכל חד-צדדי זה נורא קל, גם במקרים הללו היו אנשים קצת פחות סתומים וקצת יותר מביני ענין שאפשרו לנו לעבור את החוויות הלא מלהיבות הללו באופן סביר, ועדיין אני יכולה לומר לך שזה מקומם שאיש צוות רפואי בוחר לפעול בניגוד להנחיות ההורים כאשר ***אין*** סיבה מיידית לפעול בדרך כזו או אחרת, רק ענין של שגרה ונוחות)
|
תוכן התגובה:
|