ולגבי הדאגות על כתפי הילדים. הם אינם מנותקים. לשאלה עד כמה לגונן, למה לחשוף והיכן לעצור, אין מענה חד משמעי. אני כן חושבת, שלמשפחתי (אני, בעלי וילדיי), חלק לא מבוטל במעורבות בכל הנעשה. בוודאי שגם להם. הם מסוגלים לדאגה, בהתאם ליכולות מתוקף גילם. אצלי הם קטנים מאד, ארבע וחצי ושלוש וחצי. שניהם חשופים לאותו מידע, שניהם מפרשים אותו שונה. כלומר, כל אחד מבין לפי יכולתו, שוב, עניין של גיל. ולגבי ההמנעות הזו, רק שלא ידאגו... לא מתחברת לגישה הזאת. הידיעה, אינה בהכרח תביא לדאגה. כן למעורבות. שלנו מעורבים בהרבה מן הדברים שאנחנו עושים, כמו ללכת איתנו להפגנה וכו'. כל פעולה, מחייבת הסבר. כל הסבר, מביא איתו את ראיית העולם שלי אל ילדי.
|
תוכן התגובה:
|