|
25/3/2001 17:14
|
דיאנה
|
מאת:
|
|
תשובונת לענת ב
|
כותרת:
|
הי ענת,
גם אני חשבתי שאין בעיה כשההפרש גדול כל כך, אבל בספר קראתי על מקרים שבהם ההפרש הוא 12 שנים ועדיין יש בעיות ומשקעים שנשארים במשך שנים. בכלל היו כמה סיפורים מאד לא נעימים בספר שמראים שמאד כדאי להקדיש לעניין תשומת לב ולהשקיע. כמה נפלא שהבן שלך מתייחס לאחותו בצורה כל כך חיובית! נראה שהתחלתם ברגל ימין. אמא מנוסה אמרה לי שבהתחלה הכל נפלא וחיובי, אבל כאשר התינוק גדל קצת ומתחיל לזחול, ולרדוף אחרי האח הגדול לכל מקום ולהתעסק עם הצעצועים שלו, מתחילות הצרות. אז כדאי להיות על המשמר... גם אצלי הגדולה פשוט מתמוגגת מאושר, מספר לכולם על האח שלה, ואפילו נוזפת בנו (מה השארתם אותו לבד? למה האח שלי בוכה?) אני מקווה שזה ימשיך כך.
לגבי השליטה על שלפוחית השתן - גם לי היתה את אותה בעיה כמו שלך מייד אחרי הלידה, כנראה בעקבות האפידורל. המיילדת נתנה הוראות לא להוציא לי את האינפוזיה עד שאצליח לתת שתן לבד, והייתי צריכה לישון כל הלילה עם האינפוזיה. זה היה מאד לא נוח. (בשביל זה לקחתי מיילדת פרטית - כדי שתענה אותי ? :-) ) אבל זה עבר די מהר. הבעיה של חוסר שליטה לקחה יותר זמן, בערך שבועים אם אני לא טועה, ורק לאחר שעבדתי ברצינות על שרירי רצפת האגן. קראתי את המאמר באתר על שיקום רצפת האגן וביצעתי את התרגילים בדיוק כמו שכתוב שם, בישיבה על כסא כשהגב צמוד למשענת, ובהתחלה הרגשתי איך השליטה היא חלקית בלבד - השריר לא ממש נשמע לי באופן מלא. עם הזמן זה השתפר ואחרי כשבועים לא היתה כמעט בעיה. אולי כדאי ללכת לרופא בכל מקרה. אני לא יודעת אם עשו לך תפרים ואם הם מציקים לך (נדמה לי שכתבת שעשו לך תפרים ושיעשעת את עצמך בזמן התפירה בהפגזת הרופא במונחים רפואיים בקשר לתפרים?) בכל מקרה אני הלכתי לרופא והוא "פרם" את התפרים הקיצוניים שגרמו לעיקר הכאב והסבל. לאחר מכן הרגשתי כמו בן אדם חדש - סוף סוף יכולתי לשבת ולזוז בחופשיות.
בהצלחה ותרגישי טוב, ותמשיכי להנות לך עם הדר והגדול.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
