16/1/2009 19:31
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
אמא ל-2 יקרה, אני לא הייתי מסתירה בפניה את המציאות- אבל (כמובן) מתווכת אותה בהתאם לגילה, להיכרות שלך איתה ולקרבה לדוד ולמשפחה.
|
כותרת:
|
בכל גיל לא נכון להסתיר/לבלף - אבל נכון לסנן. הבדל דק לפעמים - אבל מהותי. בוודאי בגיל 7, בו היא חשופה להרבה ערוצי תקשורת (לאו דווקא ציבוריים). אני שמחה לכתוב את התשובה היום, יום שישי בערב, אחרי שהודיע לנו אהוד יערי בטלוויזיה שהמלחמה נגמרה. מוזר לי לשמוע את ההכרזה הרישמית הזו מפי כתב טלוויזיה ולא מפי מישהו בעל תפקיד - אבל מילא... העיקר שנגמר. גם אני, כמו הרבה אחרים מעורבת שם אישית. אני מניחה שהדאגה שלך לאחיך נמצאת בבית - אם מדברים עליה בגלוי וגם אם לא. דאגה עמומה שמרחפת בחדר מפחידה לעיתים הרבה יותר מדאגה שיש לה שם וכתובת. מעבר לכך - אמא במצוקה לא ברורה הוא עניין מסובך לילדה שלך - אולי יותר מדאגה לדוד בחזית. בכל זאת - הילדה בת 7 ולא ממש מבינה מה זאת חזית ומהי מלחמה. אני מציעה לספר לה שהדוד גוייס, שהוא במקום בטוח שבו החיילים שמורים היטב, מצויידים, מוגנים, חזקים - ושהוא יחזור בעוד כמה ימים וכולם יוכלו לפגוש אותו. חשוב שתשדרי אופטימיות - אבל תשתפי אותה בכך שאת מתגעגעת אליו, שהילדים שלו ומשפחתו מתגעגעים אליו, שרוצים לראות אותו, שדואגים האם קר לו, האם נוח לו, האם הוא ישן בלילה או שהוע עסוק .... אפשר להכיון לו מתנות כשיסרו לו כשיגיע, לשלוח חבילה/מכתב וכו'. זה עוזר מאד. וכן: לברר מהם המסרים שמועברים בבית הספר ולהכניס את המציאות החיצונית של הילדה לתוך שיקולי ההסברים. חשוב - כמובן - לתת לכל סוגי הרגשות מקום (כולל פחד), להיות בפעילות, לצייר, לרקוד, לשחק... וגם לתת מקום לקצת זמן "סתלבט" פאסיבי מול טלוויזיה (מסוננת! לא חדשות!) ביחד.
ושיהיה טוב,
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך לתיאום פגישות ייעוץ, הרצאות, סדנאות- טלפון 052-2322420
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|