עזבי אותה. יותר מהכל היא נשמעת לי מסכנה. תחשבי איזה חיים אומללים יש לה, והיא אפילו לא מבינה עד כמה (או אולי נכון יותר להגיד - לא רוצה להבין עד כמה). יש לי אחות בסיטואציה דומה. היום כבר ברור לי שכל פניה שלי אליה עוברת דרך בעלה וצריכה לקבל את האישור ממנו. גם אח שלי חי ככה עם אשתו (על פיה יישק דבר). באיזה שהוא שלב הבנתי שאו שאתעמת איתם על זה ואאבד אותם בצורה כזו או אחרת, או שאאלץ להבליג. לא אני אשנה את דפוס היחסים שלהם, נכון? ממה שאת מתארת, ש**מאוד** מזכיר את מה שקורה אצלנו, אין סיכוי שהיא תיכנס לעימות עם בעלה, אז בשביל מה לריב איתה על זה? מבינה את הכעס שלך. לגמרי. אבל חוץ מלכעוס, לנשום ולהירגע, לדעתי אין לך עוד מה לעשות בנדון.
מאחת שמבינה אותך מאוד מאוד.
|
תוכן התגובה:
|