וספציפי, אבל בין שלל תגובות שאני מקווה שתקבלי את כבר תדעי אם מה את מזדהה, מה "עושה לך את זה". הגדולה שלי היתה איתי עד גיל שנה ו - 8 ואז נכנסה לחצי יום (עד 1) לגן, שהיו בו 5 ילדים בתחילת השנה ולאורך השנה הוא גדל ל - 12. בשבילנו זה היה נהדר. היא כבר דיברה אז, שזה יתרון גדול לשמוע מהילדה שלך איך עובר עליה היום, ולדעת שהיא יכולה להסביר לעולם את צרכיה ורצונותיה. הפרידה ממנה היתה מצויינת והיה ברור שהיא ספוגת ביטחון ומוכנה לצאת לאתגר החדש - להשתלב בגן.
בתקופה שהיא היתה איתי בבית, אמנם לא היה לנו סדר יום מהודק אבל הרגלים נוצרים באופן די טבעי - ארוחות, שינות, וסביב זה ג'ינגלנו. אני גרה בתל אביב, ואיכשהו כאן יש לי הרגשה שיש המון אנשים פנויים בבוקר, ולא רק מטפלות ופנסיונרים.. אז הרבנו להיפגש בבקרים או באחהצים עם חברים, הלכנו לים, מדי פעם לאיזו משחקיה, גינות, כל מני. משעמם לא היה.
המחיר הכלכלי ברור, משכורת אחת על כל המשתמע מזה. היתה תקופה שבה עבדתי כמה שעות בשבוע בעבודה שאיפשרה לי לקחת אותה איתי אז שם היתה לה חברת ילדים, והיתה תקופה שעבדתי כמה שעות באיזה משרד מחוץ לבית בשעות שאיפשרו לבנזוגי להיות איתה.
התינוקי שלי עכשיו מתקרב בצעדי ענק לגיל שנה ואני מרגישה שמקומו כאן איתנו. הויתורים הכלכליים שכרוכים במשכרות אחת, יחד עם העצירה של ההתקדמות שלי בענייני עבודה מן הסתם ניכרים כולם. באמת שאין לי איזה אג'נדות גדולות, אני פועלת מתוך בחירות יומיומיות, ענייניות שאולי בדיעבד, במצטבר, אפשר לזהות בהן את העמדה הכללית.
|
תוכן התגובה:
|