3/5/2009 09:40
|
סוי
|
מאת:
|
רק על עצמי לספר ידעתי
|
כותרת:
|
לידה שניה בניתוח קיסרי שלוש שנים לאחר שנולדה ביתי הראשונה. הראשונה נולדה פגה והצלחתי להניק אותה ללא כל עזרה אחרי חודש וחצי של שאיבה בלבד. נולדה הילדה השניה, בחודש תשיעי (אם כי בניתוח אלקטיבי, לכן כנראה מוקדם מדי), גדולה ובריאה ברוך השם. יומיים שלמים לא אכלה אף טיפה מלבד הבקבוק שנתנו לה בלילה לאחר הניתוח, בלי ממש להתייעץ איתי. ביום השלישי הבנתי שהגיע הזמן להאכיל אותה ולא היתה ברירה אלא לשאוב. ביום הרביעי החלה לינוק, אכלה יפה ועלתה במישקל, הילדה היתה מבסוטה אבל אני עברתי תופת. כאבים בלתי נסבלים ממש, ואין מי שיושיע. חשבתי יעבור, חשבתי זה זמני, הגעתי למצב של פחד מתמיד מההתעוררות שלה, מצפה לכאב הבלתי נסבל. התחלתי לעשות חצי-חצי, חצי הנקה חצי שאיבה (השאיבות לא כאבו). לקח לי שבועיים להבין שאני חייבת יועצת הנקה. יועצת הנקה לא עשתה הרבה, "רק" הראתה לי את התנוחה הנכונה, את הצורה הנכונה להגיש לה את השד לפה. לא הרבה אבל אף אחת מהחברות המניקות או הנשים האחרות שהקיפו אותי לא ידעו להראות לי את זה. גם לא "יועצת ההנקה" בבית החולים שהקדישה לי דקה מזמנה לאחר שעות של המתנה. סופו של דבר הנזק כנראה כבר נעשה, המשכתי להניק בכאב עד גיל שנה כמעט, אבל אותה הדרכה עשתה בשבילי את ההבדל בין להניק ללא להניק. היה ברור לי שאם אלד שוב אי פעם, אזמין יועצת הנקה מיד כשאקום מהמיטה. אם אלד שוב זה יהיה בניתוח ואצטרך שוב לבלות בבית החולים 5 ימים. פשוט נראה לי לא הגיוני שלא ירשו לי את זה. ממש לא מתקבל על הדעת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|