אז נשמע שנטיית ליבך היא דוקא לארבעה ימים בשבוע, אלא שיש לך השגות שיפוטיות לגבי עצמך בעניין (פינוק...). אני כמובן יכולה להביע את דעתי, בתור אחת שעבדה שלוש שנים ארבעה ימים בשבוע. זה נפלא. זה יצר אצלי תחושת איזון מאד טובה בין עבודה ל- לא עבודה (לא רוצה לקרוא לזה פנאי, על אף שגם זו לא מילה גסה). הייתי אז נשואה ללא ילדים, כך שבהחלט ניצלתי את היום הזה גם לפנאי במובן הטוב והכיפי ביותר. את אמא היום, וגם אני, ואני חושבת שלנוח קצת זה רחוק ממותרות. זה צורך לגיטימי ביותר, ויכול גם לאפשר לך יום מאד רגוע ונינוח עם הילדים, אם תבחרי לשהות איתם חלק מהיום או כולו. את בעלי הורידו לתשעים אחוז משרה, ויש לו יומיים פנויים בחודש. זה חגיגה. זה מאפשר לו דברים שלא היו אפשריים קודם. יותר עם הבנות, איתי (אני עובדת עצמאית פעמיים בשבוע מהבית, כך שעיתותיי בידיי בד"כ), עם עצמו. בכל אופן, שתי האופציות בעיניי, הן לא גרועות בכלל. ובמה שתבחרי, שיהיה בהצלחה ובכיף ובלי יותר מידי אשמה.
|
תוכן התגובה:
|