בטח שאני זוכרת אותך... מצחיקולה.
מה שגרם לי לחזור זה הגעגועים נראה לי. געגועים למשפחה, לחברות ה"פיזיות" שלי , התמיכה, דברים שאי אפשר לקבל כשאתה פסיבי. בנוסף, יש לי פתאום המון מה לשתף, המון שוויצים (כשאני קוראת את פינות השוויץ, בא לי גם...) וכמובן, המחשבות על עוד ילד, והשאלות שעולות תוך כדי...
זהו נראה לי, אנחנו חוזרים באוגוסט, נגור בזכרון, ליד המשפחה,
אמשיך לעדכן. חן
|
תוכן התגובה:
|