בוקר טוב, מבינה לליבך,מבינה שרוצה לגונן על ילדתך ,להמשיך ולצייר לה את העולם כשלם יותר. התחלתי לקרוא את ההודעה שלך ולפני שכתבת שאתם בתקופה קשה וכנראה לפני פרידה הרגשתי שהכאב הוא יותר שלך משלה. ישנם אבות/אמהות שנמצאים במקום מסויים שהם לא יכולים לוותר על נוכוחותם שם גם במחיר של להפסיד מסיבה של הילד(רופאי חדר ניתוח,אנשי צבא,עובדים בחו"ל).ואלה החיים. אני פשוט מכירה מבפנים את התחושה של הצריבה,הצריבה של העלבון:"מה היא/הוא לא חשוב לך?" ולמדתי לשים את הדברים בפרופורציות ולהבין שלא כולם יכולים להגיע ואין לזה קשר לגירושין בכלל. וזה מה שהעברתי לילד והבנתי שהוא לוקח את זה בקלות יותר ממני. ילדים פחות "כבדים" מאיתנו. מספרים להם את האמת,או חצאי אמת (מצטערת אבל בשביל הבריאות הנפשית של איתי אני מוכנה לעבור על אחד הלאווים)מנסים להפנים את זה מבפנים,לחייך . וזה עובר ... ועוד דבר...לא יודעת מה הסיבות לפרידה ואם בכלל אבל אם את יכולה תעשי את המקסימום כדי לא לפרק,לכו לייעוץ זוגי ,טיפול פסיכולוגי ,כל מה שניתן .עד הקצה. ואם אין ברירה אז כמובן ...
|
תוכן התגובה:
|