תמר אחרת כתבה מאוד יפה, וזוהי אפשרות אחת.
לדעתי זה לא שהוא החליט לא לחפש עבודה ופשוט אין לו אומץ לומר את זה בפנים, אלא - הוא מתכוון לחפש עבודה, מבחינתו הוא בתהליך חיפוש. התחושה שלי היא, ואני ממש מתנצלת אם אני מאשימה לחינם מישהו שאני לא מכירה, שהוא פשוט מתעצל. לא מתעצל לעבוד, אלא מתעצל לחפש. לא לוקח אחריות. אומר לעצמו כל יום "מחר". אחרי זמן ארוך כ"כ בבית הוא כבר התרגל ללבד, אולי ללישון מאוחר, להשאר בתחתונים ולא מגולח וכו'. הבנתן את הכוונה.
ואם זה המקרה, אז אני חושבת שכן כדאי לתת לו איזה ניעור רציני. כמובן שבצורה מחושבת, שלא לומר מתוחכמת, שלא חס וחלילה ירגיש שפוגעים בו/נדחפים לו/לא סומכים עליו/לא מעריכים אותו. או לחפש עבורו ולהגיע אליו עם הצעות קונקרטיות, או לנסות לתת לו טעימה של חיים "נורמליים" של איש עובד שלא יושב יום שלם בבית (למשל ליזום שיחות עם חברים, לחשוף אותו להווי מקומות עבודה, אפילו לגרום לו להיות קצת נבוך מזה שהוא לא עובד).
אז כמובן שגם את כל דבריי יש לקחת בערבון מוגבל, אבל אם התחושה שלי נכונה, זה לא שהוא פשוט רוצה להיות "עקר בית" (או סתם לא לעבוד) ומנסה לתחמן אותך ולעקם את המציאות, אלא הוא פשוט מתפדח מכך שאינו מתמיד בתהליך, ולכן הוא מורח אותך, שלא תעלי עליו.
ואז יכול להיות שהוא לא שקרן כפייתי, לא חי חיים כפולים, לא מחזיק איזה בלונדה בדירה שכורה בזמן שאת קורעת ת'תחת, אלא פשוט מתחמק מתשובות בתחום הספציפי הזה.
קחי בחשבון גם את חוסר הבטחון שבוודאי יש לו לאחר תקופה של חיפושים ללא הצלחה, ראיונות שלא הובילו לכלום וכו'.
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
