פתרון דחוק משהו. בדיאלוג שלי עם הילדים, ואולי עם החיים בכלל, אני הולכת עם המציאות כמה שיותר. אני חושבת שהמציאות מעמידה בפנינו מספיק אתגרים כך שאני נוטה להסתפק בה ולא לבדות מעשיות, בעיני זה לא מפשט דברי אלא מסבך אותם. אני מבינה למה זה יכול לעבוד, כמובן. אבל להכניס סיפור כזה, ועוד אחד עם קונוטציות שליליות, של פציעה, של כאב, לא יודעת, בדרך שלי זה לא מתאים. לא משקרת לילדים שלי. אני מבינה שגם את וגם הילדון מתקשים בהפסקה. הייתי שוקלת פגישת ייעוץ עם דרורית או דיאנה אידלמן וקולגותיהן, אני מניחה שפגישה או שתיים היו מסדרות לך את הראש. זה בד"כ פשוט יותר לביצוע ממה שאנחנו מדמיינות, אם רק יש מי שעוזר לנו להבהיר את התמונה.
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|